לא עוד חורבן

"כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ט)

הצירוף הלשוני "מי נח", מעורר תמיהה גדולה וכבר תמהו בספר הזוהר (ויקרא יד ע"ב), הרי בספר בראשית לא נאמר "מי נח" אלא "מי המבול". בתשובה לכך אומר הזוהר שהקב"ה רוצה בקיומו של עולם, אשר על כן מצוין משה רבנו לשבח על שמסר נפשו על קיומו של העם ומנע את כילויים של ישראל. ולעומתו נח לא ביקש רחמים על דורו ועל העולם כולו, ולכן הנבואה זוקפת את המבול לחובתו וקוראת למבול "מי נח". צדיק תמים היה, אבל לא עמד במבחן הנאמנות לדור, כדרך שעמד בו רבנו משה.

והרי זה לקח לדורות. מתוך סיפור המבול נראה כאילו גזירת כלייה שנגזרה על העולם כבר אי אפשר לשנותה. ורומזת הנבואה של ישעיהו (שנקראת כהפטרה לפרשת נח) לכך שמפתח יש ביד צדיק הדור לבטלה.

ובאמת דברים קל וחומר: אם לאחר המבול הביאו מעשיו של נח לכריתת ברית שהבטיחה שלעולם כבר לא יישנה המבול, ודאי שהיה בכח תפילתו לעכב, אם לא לבטל, את הגזירה. ואולי יש בכך גם רמיזה לגבי הנושא עליו מדבר הנביא - הגאולה העתידה. לא זו בלבד שהיא עתידה וצפויה ובשורות רבות בכנפיה, אלא עוד מוסיף הנביא הבטחה: "אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך" (ט), לאמר: לאחר גאולה זאת כבר מובטחים הם ששוב לא תבוא גלות, כדרך שהובטחו נח ובניו ששוב לא יבוא מבול לעולם. מעתה, כדרך שמבקרים את נח על שלא פעל למניעת המבול הצפוי, כן מסותרת כאן גערה סמויה על שאין מונעים את הגלות הצפוייה, שהרי מניעת גלות זו אפשרית וההבטחה העתידה מוכיחה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון