מתוך דרך סידורם של מזמורי אסף על תוכנם בזה אחר זה ניכר שהתכוון מסדר ספר תהילים להעביר את המסר שבעיני ה' ישראל ויהודה שווים הם.
מזמור ע"ח סוקר את תולדות ישראל מימי יציאת מצרים ועד בניין בית המקדש בירושלים. ובמזמור זה נשמעת נעימה של דברי פולמוס בגנות שבט אפרים ובשבחו של שבט יהודה. בתחילת המזמור נאמר: "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב לא שמרו ברית אלוהים ובתורתו מאנו ללכת..." (ט-יב). ובסופו של המזמור נאמר: "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר. ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב... ויבחר בדוד עבדו" (סז-ע). במזמור זה מתגלית לנו האמת המרה, שבחירת ירושלים וקדושתה ומשיחת מלכות בית דוד, היו כרוכים בדחייה וחורבן. בדחיית שבט אפרים ובחורבן משכן שילה. ואולם מתוך סידור המזמורים זה אחר זה ניכר, שהתכוון מסדר ספר תהילים, להטעים את אחדות כל שבטי ישראל ואת שוויונם כלפי ה' אלוקיהם.
וכך סודרו כאן ששה מזמורים זה אחר זה בקובץ מזמורי אסף, הם ששת המזמורים מן ע"ו ועד פ"א: מזמור ע"ו פותח בהכרזה, שיהודה הוא המייצג את עם ישראל – "נודע ביהודה א-להים בישראל גדול שמו" (ע"ו, ב). וסמוך לו מזמור ע"ז, הרואה את יוסף כמייצג את עם ישראל. וסמוך לו מזמור ע"ח המספר על חורבן שילה – המקדש הקדום של יוסף – ובניין המקדש שבירושלים תחתיו. וסמוך לו מזמור ע"ט המספר על חורבן ירושלים. ואם כן בסופו של דבר – היה גורל ירושלים כגורל שילה, ועל כן בא סמוך למזמור ע"ט מזמור פ' שהוא תפילה לישועה, ודווקא בהזכרת יוסף ואפרים ובנימין ומנשה. וסמוך לזה מזמור פ"א שמזכיר את יוסף במצרים: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" (פ"א, ו) ומסיים בלשון ברכה לכל ישראל: "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך" (פ"א, יז).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל