יותר טוב מיציאת מצרים

'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי' (נ"ב,ב) קורא הנביא לציון להתעורר מתרדמת הגלות והחורבן, ולהחליף את בגדי גלותה ואבלה בבגדי תפארת (א-ו). במהלך הדברים מתברר שגלות עם ישראל היא למעשה גלות השכינה 'וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה׳ כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה׳ וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ' (נ"ב,ה). וכדברי חז"ל ׳בכל מקום שגלו ישראל - שכינה גלתה עמהם׳. בפסוקים ז-יב מופיעות לנגד עינינו שתי תמונות של גאולה: האחת ממחישה את שמחת הגאולה באמצעות דימוי המבשר השב לעיר משדה הקרב ומבשר על הישועה. השניה מתארת את החזרה מהגלות כהיפוכה הגמור של היציאה לגלות, וממנה עולה שהגאולה השניה גבוהה אף מזו של גאולת מצרים.

א. באיכה ד׳,טו מופיעה קריאה דומה לקריאה המופיעה בפרקנו ׳סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ׳ (יא) - מה משמעות הקריאה בכל מקום, וכיצד מהווה הקריאה בנבואתנו תיקון לקריאה שם?

ב. בפסוק יב ממשיך הנביא לתאר את היציאה מהגלות ומנגיד בין גאולת מצרים לגאולה העתידה. עמדו על ההיבטים שעל פיהם יש מעלה לגאולה העתידה על גאולת מצרים. היעזרו במכילתא ובמהר"ל שמובאים להלן:

'ואכלתם אותו בחפזון... אבא חנן משום רבי אליעזר אומר, זה חפזון שכינה. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ׳קול דודי הנה זה בא (מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות)׳... יכול אף לעתיד לבוא יהיה בחפזון, תלמוד לומר ׳כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הֹלך לפניכם ה׳ ׳ (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא ז).

'וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית שהרי לא היו נגאלים רק (=אלא) לשעה, וכך היה ענין הגאולה גם כן דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר, ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה, אבל הגאולה אחרונה שהוא גאולה נצחית ובלי שינוי כלל רק תמיד קיים, ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון' (מהר"ל, נצח ישראל פרק מז).

ג. בפסוק ז מתואר המבשר ובשורתו ובפסוק ח מתוארת תגובת ה׳צופים׳. עקבו אחר התפשטות השמועה בפסוקים ט, י. להבנת הקשר בין המבשר השב במרוצה מהמערכה והצופה המשקיף מתוך העיר, ראו שמ"ב י"ח,יט-כח.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"