יחזקאל משווה את מעשי העיר ירושלים למעשיה של 'האחות הגדולה' שומרון, ושל 'האחות הקטנה' סדום על מנת לחדד שמעשיה של ירושלים גרועים ממעשיהן של שומרון וסדום, וכיוון שהן נחרבו, סופה של ירושלים נלמד בקל וחומר.
מעניין לראות מהם החטאים המיוחסים כאן לעיר סדום:
"הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (ט"ז, מט).
החטא המיוחס כאן לאנשי סדום הוא שלמרות חוסנם הכלכלי הם לא תמכו בעניים ובאביונים, כלומר חטאים חברתיים-כלכליים. תיאור זה של חטאם של אנשי סדום מפתיע, לאור העובדה שהחטא שבגינו נהפכה סדום על פי ספר בראשית הוא "זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד" (בראשית י"ח, כ), והעובדה שמהמשך הסיפור עולה כי חטאם היה כנראה אונס או משכב זכר (בראשית י"ט, א-ט). נראה כי ייחוס חטאים אלו לסדום ביחזקאל, בשונה מהידוע לנו מבראשית על מעשיהם, עולה בקנה אחד עם המסר הנבואי של יחזקאל בעניין מידת חומרתם של חטאי ירושלים בפרק ט"ז. פער מפתיע זה – בין המעשים המיוחסים לסדום בבראשית לבין המעשים המיוחסים לה ביחזקאל מובן יותר בהקשר של המסר הנבואי העולה מהשוואה זו בין מעשי סדום למעשי ירושלים: מטרת ההשוואה הינה להדגיש כי חטאי ירושלים, חטאים בעלי מאפיינים פולחניים וזנותיים, חמורים יותר מהחטאים שנעשו בסדום:
"וַתַּשְׁחִתִי מֵהֵן בְּכָל דְּרָכָיִךְ. חַי אָנִי... אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ" (ט"ז, מז-מח).
אם כך, לסדום מיוחסים ביחזקאל חטאים חברתיים בלבד, כדי להדגיש את חטאי ירושלים, החמורים יותר, המתוארים כבגידה. בסופה של יחידה נבואית זו, אף מודגשת חרפתה של ירושלים בכך שה' ישקם את אחיותיה ואילו ירושלים תשאר בחרפתה (פס' נג-נח).
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון