מכל המועדים מדגישה התורה דווקא כי יום הכיפורים יחול "בכל מושבותיכם" (לא). כך גם ביחס לחג השבועות. מדוע הדגישה התורה זאת דווקא במועדים אלו? דומה כי כיון שעניינם הוא התעסקות במעשים בבית המקדש השמיעתנו התורה שהם נוהגים גם בגבולין.
עיקרו של יום הכיפורים מתמקד בעבודת חיטוי המשכן וטהרתו. בפרשת אחרי-מות נאמר במפורש כי הכהן מכפר "על הקודש מטומאות בני ישראל" (ט"ז, טז). ניתן היה להעלות על הדעת שכל קדושתו ותוקפו של היום באים לידי ביטוי במשכן בלבד. על מנת להוציא מדעתנו מחשבה שכזו, יצר הכתוב זיקה מכוונת בין שני חצאי הציווי; בין חובות יום הכיפורים בפרספקטיבה של המשכן לבין חובות היום בפרספקטיבה של הארץ כולה. השוואה זו מלמדת אותנו שקדושתו של יום הכיפורים חורגת מתחומי המשכן אל עבר כל הארץ, ואיסורי המלאכה ועינוי הנפש נדרשים מכל יושבי הארץ כמו מבאי המשכן.
למעשה, ניתן להביא מדברינו ראיה לדעה ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר" (הל' תשובה א', ג), גם בלי עבודת הקרבנות ובלי משכן. יתר על כן: הופעתו של יום הכיפורים ברשימת המועדות שבפרקנו נובעת מהמשמעות שיש לו בארץ כולה. כפי שאמרנו בתחילת דברינו, פרשת המועדות שבפרקנו דנה בזמנים המקודשים, ולא בחובות המשכן הנעשים באותם זמנים. רק בגלל שיום הכיפורים הוא מקרא קודש "בכל מושבותיכם" (לא) - הוא יכול להופיע בפרקנו כיום חג.
גם עיקרו של חג השבועות, כיום הכיפורים, מתמקד במעשים הנעשים בו במשכן (הבאת שתי הלחם והקורבנות המלווים אותה). על כן, גם ביחס לחג השבועות מדגיש הכתוב: "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קֹדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, חֻקת עולם בכל מֹשבֹתיכם לדֹרֹתיכם" (כ"ג, כא). ביטויים אלו דומים לביטויים שנאמרו ביחס ליום הכיפורים, שכן בשני החגים הללו מבקש הכתוב להדגיש כי למרות עבודת המשכן הקשורה אליהם, יש לקרוא אותם "מקרא קודש" ולהימנע מעשיית מלאכה בארץ כולה.
על כך קראו גם בפוסט מאת הרב ד"ר תמיר גרנות
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון