מהפכת המשפט של יהושפט התבססה על הנאמר בספר דברים, ומכאן אחת ההוכחות לטעות של ביקורת המקרא ביחס לזמן כתיבתו של ספר דברים
מהפכת המשפט של יהושפט התבססה במיוחד על הוראות ספר דברים, בפרשת "כי יִפָּלֵא ממך דבר למשפט, בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבֹת בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו..." (יז, ח-יב). וכך בדברי יהושפט:
"וכל ריב אשר יבוא עליכם מֵאַחֵיכֶם היֹשבים בעריהם,
בין דם לדם – בין תורה למצוה, לחֻקים ולמשפטים,
והזהרתם אֹתָם ולא יֶאשְמוּ לה', והיה קצף עליכם ועל אַחֵיכֶם
כֹּה תַעשׂוּן ולא תֶאשָמו"! (יט, י);
אחד המחזות המעציבים בדורות האחרונים הוא המפגש של אנשים תמימים, לרוב צעירים וצעירות, עם השקפות העולם של 'ביקורת המקרא'. אצל חוקרי המקרא פשוט וידוע, שיהושפט לא יכול היה לדעת דבר על ספר דברים, ש'עוד לא נכתב' לפי השקפתם; ברור להם שרק כותב 'דברי-הימים' (המאוחר) ייחס זאת ליהושפט, כשם ש'האסכולה הדויטרונומיסטית'[1] מימי יאשיהו, שנלחמה נגד "הבמות" אפילו עבדו בהם לה', ייחסה את ספר דברים למשה.
כאשר חשף הארכיאולוג פרופ' אדם זֵרטל בהר עיבל,[2] אתר פולחני גדול, ובמרכזו מזבח מתקופת ההתנחלות, שאל אותו פרופ' להיסטוריה מקראית – איך אתה יכול להסביר אתר מהמאה ה-13 לפנה"ס, לפי ספר שנכתב 600 שנה יותר מאוחר?
לא התאפקנו, וצחקנו.
כאשר הראה מחנך בן תורה וסטודנט למקרא לפרופ' שלו, שפרקי ישעיהו הראשונים הם מעין 'מדרש נבואי' על פרשיות בספר דברים, כמו 'פרשת המלך',[3] ולפניה, "לכו ונַעֲלֶה אל הר ה'" לתורה ולמשפט אל "המקום אשר יבחר ה'" במובן חדש – "בין דם לדם" = בין מלחמה ושלום, עד ש"לא ישא גוי אל גוי חרב".
אמר הפרופ': אבל ספר דברים עוד לא נכתב בימי ישעיהו?
הסטודנט החריף ענה לו בהומור: אבל ישעיהו היה נביא..., ושניהם צחקו.
הגיעה השעה, שחקר המקרא יתעורר, ויתחיל מחדש. ספר דברים, שבמרכזו עומד מזבח בהר עיבל, וירושלִַם לא נזכרת בו בשמה כלל, לא נכתב בירושלִַם![4] אחרי שנחשף האתר בעיבל, כבר לא יכול איש מדע להתעלם מעובדות – התיאוריה 'הדויטרונומיסטית' כבר הופרכה!
גם יהושפט וגם ישעיהו ידעו והכירו פרשיות מרכזיות מדברים. תיאור מערכת המשפט של יהושפט הועתק מספר קדום, כדרכו של כותב 'דברי-הימים', שרק הוסיף פירושים וניסוחים קצרים משלו. כמו בפרק הקודם (מלכים-א כב, לב-לג; יח, לא-לב): "...וַיִזְעַק יהושפט – וה' עזרו, וַיְסיתֵם א-להים ממנו [למטרות אחרות] – ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל, וישובו מֵאחריו".
בנוסף לתורה ולמשפט, ולקשרים עם פרשיות דברים, מרתק ביותר הוא הקשר הברור בין נבואת מיכָיהו בן יִמְלָא, שראה "את ה' יושב על כסאו [לגזור את דינו של אחאב], וכל צבא השמים עֹמדים על ימינו ושמאלו", לבין גזר דינו של עוזיהו ושל יהודה בנבואת ישעיהו (ו): "בשנת מות המלך עֻזִיָהוּ, וָאֶראֶה את א-ד-נ-י יֹשֵב על כסא רם ונִשָׂא...".
ישעיהו הנביא הכיר גם את פרשיות דברים, וגם את נבואות מיכָיהו בן יִמְלָא, ובנה על גביהן את "חזון ישעיהו בן אמוץ".
______________________
[1] ההשערה הביקורתית באה להסביר את "ספר התורה", שנחשף בבית ה' בימי יאשיהו (לד, יד-כו), ולזהות אותו עם ספר דברים – אבל זה הסבר לא נכון! שום אדם שישמע את ספר דברים החוגג את הניצחון על סיחון ועוג, לא יקרע את בגדיו כפי שעשה יאשיהו! מה באמת היה כתוב ב"ספר התורה"? – חכו לפרק לד.
[2] ראו ספרו עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל.
[3] ראו ספרי (עם הרב ב' לאו), ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 52-50; ועמ' 92-88 על מראה הכסא (פרק ו').
[4] "המקום אשר יבחר ה' לשַכֵּן שמו /לָשׂוּם את שמו" מופיע בדברים י"ב (ראו שם בטור שלי), ב-4 פסקאות שונות, והן מתאימות לשילה, לבית-אל, לנוב ולגבעון, ולהר הכרמל, כפי שהבינו חז"ל.