האם הציווי על הקמת המשכן קדם לחטא העגל או בא בעקבותיו? בחסידות יש שצעדו בעקבות הגישה לפיה החטא קדם לציווי, וראו במשכן ביטוי למדרגה נמוכה יותר של התגלות שבאה בעקבות חטא העגל.
רש"י ורמב"ן נחלקו באשר לסדר המאורעות בפרשיות המשכן. על פי רש"י חטא העגל קדם לציווי על המשכן ואילו רמב"ן סובר שהמקראות כתובים כסדרם והציווי על המשכן קדם לחטא. לפי גישתו של רש"י נפתח פתח להבין את המשכן כתגובה, תשובה, תיקון או תוצאה, לחטא העגל.
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, ואתחנן ה') כותב ברוח גישתו של רש"י ש"לולא הקלקול היה ראוי להיות השכינה בתחתונים (=בעולם) בכל מקום משכן ישראל כמו קודם קלקול אדם הראשון והיה כל מחנה ישראל כמו קדושת מקום המשכן". ללא החטא הקדושה הייתה מתפשטת בכל מחנה ישראל והחטא גרר את צמצום השכינה לתוך המשכן.
ר' צדוק אינו מסביר מדוע דווקא חטא העגל גרם לכך אך נראה שלא יקשה לקשר בין הדברים. החשש של ישראל לאחר היעלמותו של משה (א) מלמד שבני ישראל פיתחו תלות בהנהגתו של משה וקשרו בינה לבין קרבת א-לוהים. חווית הגילוי בהר סיני לא הופנתה למקומות הנכונים. במקום לראות כיצד הנוכחות הא-לוהית לה זכו במעמד הר סיני פותחת צוהר להתבוננות במעשי הבריאה מזוית של גילוי, ביקשו ישראל להצטמצם ולהפנות את מבטיהם למושא חומרי מוגדר ומיוחד, שהוא יוגדר כ'תחום הקודש'. בני ישראל בוחרים בגילוי האלוקי המצומצם והמוגדר, ומבקשים להגשימו בעגל מעשה ידי אדם. בִּמקום שיהיה העולם, שהוא מעשה ידי אלוקים, משכנו של הקב"ה, ביקשו בני ישראל להשכין את הקב"ה במעשה בשר ודם. המשכן, במידה רבה, הוא היענות לבקשתם של ישראל במעשה העגל. אף המשכן הוא מעשה בשר ודם, ואף הוא תוחם את הגילוי האלוקי למקום ולזמן.
ה'שפת אמת' (פקודי תרל"ה; תרומה תרמ"ד) מסביר שעבודת המשכן היא כל כולה עבודת ה' בתוך החומר, בגשמיות. מהמשכן עצמו העשוי זהב, כסף ונחושת ועד הקורבנות, הדם והבשר ושאר הדברים הנוהגים. עבודה זו, לטענתו, היא פועל יוצא של חטא העגל בו ניסו ישראל להגשים את עבודת ה' אל המוחש והמושג. יש במשכן משום היעתרות לרצון זה של ישראל. המשכן מכיר במגבלה של ישראל הצריכים את המוחש ומציע להם 'עבודה בגשמיות'.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון