חלוקת הפרק:
1. פס' א-ז: המצור והבקעת העיר
2. פס' ח-כא: החורבן וגלות בבל
3. פס' כב-כד: מינוי גדליה
4. פס' כה-כו: רצח גדליה
5. פס' כז-ל: שחרור יהויכין
1. פס' א-ז: המצור והבקעת העיר
א. פס' ב-ג – אומנם כתוב כאן שהבקעת העיר התרחשה בשנה ה-11 למלכות צדקיהו אך לא נאמר באיזה חודש. בירמיהו ל"ט, ב מפורש שהכוונה לחודש הרביעי (תמוז) ואם כן אנו למדים שהמצור נמשך כשנה וחצי.
ב. פס' ד – הפסוק מתבאר על פי המקבילה בירמיהו ל"ט, ד: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה".
2. פס' ח-כא: החורבן וגלות בבל
א. פס' ח – כאן נאמר שהמקדש עלה באש בשביעי לחודש החמישי (ז' אב). אולם בירמיהו נ"ב, יב נאמר שזה התרחש בעשירי לחודש. הרד"ק מביא את דברי חז"ל לפיהם הכשדים נכנסו להיכל בשביעי אך שרפו בפועל בתשיעי סמוך לחשכה והבית בער בעיקר בעשירי. (בכיוון דומה מפרש גם החיד"א)
ב. פס' ט – שימו לב שהפסוק לא מבדיל בין בית ה' לבית המלך ושאר הבתים בתיאור שרפתם. עיינו גם בירמיהו ל"ט, ח שם לא הזכירו כלל את בית ה'.
ג. פס' יב – הסיבה שהוא השאיר אותם נעוצה, כנראה, בכך שארץ ישראל היא ארץ מעבר חשובה לצבא ולמסחר והם יוכלו לספק לעוברים ושבים את צורכיהם.
3. פס' כה-כו: רצח גדליה
פס' כה – הדגש על כך שישמעאל בן נתניה הוא מזרע המלוכה מלמד, כנראה, על אחת הסיבות לרצח. הוא חשב שרק לו ישנה זכות למלוך על יהודה.
4. פס' כז-ל: שחרור יהויכין
ניתן לראות שעם כל הקושי שבחורבן הספר מסתיים בנימה חיובית מסוימת כאשר המלך משחרר את יהויכין.