זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ אוֹי
הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ...
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם אוֹי
וַאֲנַחְנוּ סוֹבְלִים אֶת עֲוֹנָם אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ אוֹי
כִּי שִׁלּוּחַ עֲבָדִים בִּטַּלְנוּ אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ...
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי
כִּי נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ אוֹי
כִּי נֻטַּל כְּבוֹד מַאֲוַיֵּנוּ אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם אוֹי
כִּי נִתַּן עָלָיו שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ
אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
קינה זו פותחת את הקינות של ליל תשעה באב בקהילות אשכנז ומזרח אירופה. מנהג עתיק הוא לחזור שוב על הפרק האחרון במגילת איכה (פרק ה') ובין פסוק לפסוק לומר 'אוי' ו'אוי מה היה לנו'. הקינה הזו היא שילוב של הפרק האחרון במגילת איכה עם המנהג הזה. המשורר האנונימי פותח את הקינה בפסוקים הראשונים של פרק ה' באיכה וחותם בפסוקים האחרונים של הפרק. מרכזה של הקינה הוא החלק הראשון של כל פסוק ופסוק מפרק זה - כל שורה בקינה פותחת בחלק הראשון של פסוקי פרק ה' באיכה כסדרם ואז נאמרת אנחת 'אוֹי'. חלקה השני של השורה הוא מלות המשורר עצמו, הפותח כל שורה במלת כִּי - כהסבר על מה ולמה הסבל והחורבן - וחותם באנחת 'אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ'. לכל פסוק הלקוח מהמגילה והמתאר את החורבן נותן המשורר הסבר כיצד חטאיהם של ישראל המיטו על ראשם את הפורענות והחורבן.
מתוך אתר 'הזמנה לפיוט'