וירשיעו את איוב

בפרק ל"ב אנו פוגשים את אליהוא לא מרוצה, לא מתלונות איוב, ולא מתשובות הרעים והוא מתפרץ ומבקש לסתום את טענות איוב אחת ולתמיד "וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים. וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ" (ל"ב, ד-ה). האווירה אמוציונלית מאד, והפועל "חרה אפו" מופיע כאן פעמים אחדות "וַיִּחַר אַף אֱליִהוּא... בּאְִיּוֹב חָרהָ אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱ-הִים. וּבִשְׁשֶׁת רֵעָיו חרָהָ אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר א מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב... וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בּפְיִ שְׁשֶׁת האָנֲשִָׁים ויַּחִרַ אַפּוֹ" (ל"ב, ב-ה). ראוי לזכור כי הרעים התייחסו לאיוב באופן רציונלי, בעוד איוב זעק מכאב וביטא את תסכולו האמוציונלי. אליהוא מצליח לתקשר עם איוב באופן שבו איוב ביטא את זעקתו. ואולי משום כך איוב משתתק ואינו עונה לאליהוא כפי שענה לרעים לפניו. 

1. עיינו בפסוקים א-ה. מהי עמדת אליהוא כלפי איוב והרעים?

2. מה משמעות הביטוי "וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב"? עיינו בפירושי רש"י, רמב"ן ורבי יוסף קרא, מהי טענתו של אליהוא כלפי הרעים לפי כל אחד מן הפירושים?

רש"י: (ג) וירשיעו את איוב - זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב: 'וירשיעו כלפי המקום בשתיקותם' היה לו לכתוב, אלא ש'כּינה הכתוב'; וכן "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים ק"ו, כ) - 'כבודי' היה לו לכתוב, אלא ש'כינה הכתוב'; וכן "ואל אראה ברעתי" (במדבר י"א, טו) - 'ברעתם' היה לו לכתוב, אלא ש'כינה הכתוב'. וכן הרבה מקומות בספרי (ספ"ב פד) ובמסורת הגדולה.

רמב"ן: בשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב. הנה זה ברור שהוא לא ירשיענו לאמר שהיה רשע וחוטא; ויצדיק אותו. אך לא יצדיקנו מא-להים, לאמר כי האל יעות משפט (ע"פ איוב ח', ג), כי לא אמר 'באיוב חרה אפו על צדקו נפשו' בלבד, רק "על צדקו נפשו מאלהים" (ראה לעיל, ב); אמר, שכולם שגו בדבר, פקו פליליה (ע"פ ישעיה כ"ח, ז). ועוד אמר: "ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו" (להלן, יד). פירש בכאן שני דברים: אחד - שאין דברי איוב ותלונותיו כלום כנגד הטעם שיפרש אליהוא, כי הוא טעם חדש מספיק; זהו "ולא ערך אלי מלין". והשני - שלא יענה כהם ולא על דרכם להרשיע אותו, רק יצדיק את איוב ויצדיק הא-להים במשפטו, כאשר אמר: "הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש" (איוב ל"ג, יב), ופסוקים רבים אחרים.