התרומה היא הכפרה

פרשיית מחצית השקל מדגישה שני עניינים: א. מחצית השקל ניתנת ככפרה על מפקד העם. ב. מחצית השקל ניתנת כתרומה לה', למשכן.

בתחילה מדגישה הפרשייה שמחצית השקל ניתנת ככפרה על המפקד: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו..." (יא). ספירת העם נותנת תחושה של עוצמה, ואולי אפילו גאווה. גם כאשר יוצאים למלחמה ומונים את העם לצורך כך, יש חשש לתחושה של הסתמכות על כוחנו העצמי ועל כמות החיילים, במקום להסתמך על הבטחון בה'. אמנם אין ברירה ויש צורך לעשות מפקדים, אך יש חשש שהמפקד יביא את העם לתחושות לא נכונות של גאווה, אשר עלולה לגרום לנגף. לכן, דווקא בזמן שעורכים מפקד עלינו להיזכר מיהו הנותן לנו את הכוח לעשות את החייל הזה.

כיצד, אם כן, נעשה את המפקד בדרך ראויה, כך שלא נגיע לתחושת "כחי ועוצם ידי..."? ה' מלמד אותנו מהי הדרך הראויה לעריכת מפקד: עלינו לערוך את המפקד במשולב עם תרומה לה', המזכירה לנו מי הִרְבָּה אותנו. מי נותן לנו את הכוח להצליח.

בפרק ל', בין כל הציוויים על מעשה המשכן, ה' מצווה עלינו למנות את העם על ידי נתינת תרומה לה', כדי להזכיר דווקא בזמן המפקד את מקום השכינה בעם ישראל, את התלות בה', ואת הצורך לפנות אליו. משה הדגים לישראל כיצד עורכים מפקד כזה, וכיצד משתלב מניין העם עם בניין המשכן.

פנייה אל ה' דרך המקדש מראה שהאדם מבין שבאמת אין משמעות לכמות המספרית, אלא הכוח לעשות חיל הוא בידי ה'. כשהאווירה היא כזו אין בעיה במפקד. נתינת מחצית השקל, אפוא, איננה רק כפרה "חיצונית" על בעיה שהמפקד יוצר, אלא היא מתקנת את הבעיה המהותית שבמפקד. התרומה הופכת את המפקד ממפקד המעצים את תחושת "כחי ועוצם ידי" למפקד בעל הכרה במרכזיותו של ה'. כך אין בעיה במניין, ואפילו יותר מכך - צבא העם הופך להיות צבא ה', והמניין עצמו הופך להיות תרומת ה'.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון