התקווה שהתנפצה

מחנה הגולים מירושלִַם בבלה הוקם במסעף הדרכים של "הרָמה" (א; היא אל-רם, מזרחית לשדה התעופה עטרות); גדליהו בן אחיקם הופקד על שארית היישוב הכפרי במִצפָּה (הצופה על עטרות מצפון);

הפקודה הבבלית לשחרור ירמיהו (ב-ה) - אין בה סגנון בבלי וכולה בלשון ירמיהו (אולי נוסחה על ידי יהודים ששיתפו פעולה עם המודיעין הבבלי) - הובטח לירמיהו מעמד מיוחד בבבל (כמו יחזקאל בימיו; כמו יוסף בן מתתיהו ברומא), אבל ירמיהו מענתות רצה להישאר בארץ בכל מאודו, והתחבר לתקווה האחרונה במִצפָּה.

התקווה נמשכה אולי רק חודש וחצי - יהודים שברחו לארצות שכנות החלו לחזור ואספו יבולי בציר וקיץ (=תאנים) לרוב, ממטעים שננטשו; יחידות צבא מהמרחב הכפרי הצטרפו לגדליהו הנאמן לבבל באופן מוחלט.

קנאי אחד הרס גם את הסיכוי האחרון הזה, כהמשך לרוח המרד, בתמיכת ממלכות שכנות "בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה" (יד) לרצוח את גדליהו, להחזיר את המלוכה, ולחדש את המרד נגד בבל. המודיעין היהודי ידע על המזימה והתריע - יוחנן בן קָרֵחַ הזהיר אישית את גדליהו, שסירב להאמין, ראה בזה השמצה, ונפל בתמימותו.

באדיבות אתר 929