התנין הרובץ ביאור

פרק כ"ט פותח סדרת נבואות על פרעה ומצרים, המסתיימת בפרק לב. הפרק כולל שתי נבואות מתוארכות: הראשונה בשנה העשירית, שנה לאחר התחלת המצור על ירושלים, והשנייה בשנה העשרים ושבע. הנבואה הראשונה (א-טו) פותחת בהתייחסות לגאוותו האלילית של פרעה ולזיהויו עם התנין והיאור, מקור כוחה של מצרים. העונש על כך הוא ייבושו וניתוקו ממקור חיותו. הנבואה מסתיימת בתיאור גלות מצרים וגאולתה. הנבואה השניה (טז-כא) מתייחסת לצור ולמצרים – מצרים תיענש תחת צור, ותבזז בידי נבוכדנאצר.

א. ׳הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדולֹ הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו׳ (ג) הנבואה פותחת בדימוי מיוחד במינו של פרעה וציטוט מדבריו (ג). מהי התפיסה המשתקפת מדברי פרעה כאן? להבנת הקשר בין התנינים ליאור ולחשיבות היאור במצרים ראו את פירוש המלבי"ם: ׳המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור׳.

ראו גם את דברי מ"ד קאסוטו בפירושו לבראשית שם: ׳בכל ארצות המזרח היו רגילים לספר כל מיני אגדות על מלחמות אלים גדולים בתנינים ומפלצות... מספרת התורה: ׳ויברא אלהים את התנינים הגדולים׳, והרי היא כאילו תבוא להגיד – חלילה מלחשוב שהתנינים היו יצורים מיתולוגיים מתנגדים לא-להים או מורדים בו, בריות טבעיות היו ונבראו במאמרו של הבורא...׳.

ב. בפסוקים ו-ט 1 עובר הנביא לדבר על יושבי מצרים. שימו לב למסגרת הפסקה, ובדקו מה תוכן הטענה המופיעה בה.

ג.  השורש ׳שמם׳ חוזר כמה פעמים בפרק יחד עם השורש ׳חרב׳ (׳חורב׳/חרבות יכולים להתפרש הן כמקום שממה וחורבן, והן כמקום יבש, ראו יחזקאל ל׳,יב). עמדו על משמעותו הכפולה בפרק, ובדקו כיצד הוא קושר את העונש לפרעה ולמצרים.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"