מהפסוק "הואיל משה באר את התורה" (ה) לומד 'בעל דגל מחנה אפרים' רמז עמוק לכך שכל הלומד תורה לשמה, כמשה, ומבטל עצמו אליה, התורה נעשית לו כבאר וכמעיין המתגבר ואינו פוסק.
אדמו"רים רבים, התמקדו בביטוי: "הואיל משה באר את התורה" (ה) וביקשו למצוא בו רמזים עמוקים. רבי משה אפרים מסדילקוב כתב בספרו 'דגל מחנה אפרים' שיש בפסוקים אלו רמז למוסר השכל שהתורה מלמדת אותנו "את הדרך ישכון אור בעניין עסק התורה לשמה". הוא מביא את מאמר המשנה באבות (פ"ו א) "כל העוסק בתורה לשמה... ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" ומסביר ש"הואיל משה" הן אותיות לשמה, "והיינו כשעוסק בתורה לשמה נעשה אצלו התורה באר מים חיים ונוזלים תמיד ונובעים בלי הפסק".
מי שעוסק בתורה לשם התורה עצמה, האדרתה והשבחתה, תנועתו הנפשית הינה תנועה של ביטול עצמי. הוא שוכח מעצמו, ממטרותיו ומצרכיו, ומשעבד עצמו לשם מטרה נעלה שאינה צומחת מתוך אינטרס אישי. הקשבה טוטאלית זו, אל התורה ואל נותנה, מאפשרת ללומד לגלות סודות ומשתי סיבות: ראשית, מפני שראייתו פנימית יותר והקשבתו עמוקה יותר ושנית מפני שהתורה ובוראה נותנים בו אמון מוחלט, כאישה הרואה בבעלה הנאמן לה והמסור לה את איש סודה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון