השיח - תכלית הקשר

בפרק כ"ו מופיע אחד מגילויי האהבה הגדולים ביותר שידעה התורה לומר לנו: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (יז-יח).
עוד בטרם יורדים אנו לעומקו של הביטוי 'האמרת', מתנגנת לה במלוא עוצמתה, ההדדיות שבינינו לבין ה': "את ה' האמרת – וה' האמירך". הוא לנו לא-לוהים ואנחנו לו לעם סגולה.

מתוך כך, נבוא לברר את פשרו של הביטוי 'האמרת', שכפי שהעיר רש"י אין לו אח ורע במקרא והוא ביטוי יחידאי. הפרשנים הציעו הצעות שונות לפירוש ביטוי זה ובמסגרת עיסוקנו בתורת החסידות, נביא את דבריו של בעל 'המאור ושמש', ר' קלונימוס קלמן מקרקא. 

בעל 'המאור ושמש' מצטט את האדמו"ר מנסכיז שהמשיל את הפסוק לסוגי האנשים הנוסעים אל הצדיק. הוא מתאר שיש מי שנוסע על מנת לזכות להתפלל ביראה אמיתית, יש מי שנוסע ללמוד תורה לשמה ויש מי שנוסע ללמוד מהצדיק מדרגות בעבודת ה'. אולם המטרה האמתית של הנסיעה צריכה להיות "לבקש את ה' ולידע ולהודע ממציאות א-להותו יתברך, ודבר זה אין לו שיעור וערך כלל". הוא ממשיך ומסביר ש'האמרת' "הוא מלשון אמירה ודיבור והכוונה שכל כוונת אמירתך בלימוד התורה והתפילה תהיה לקבוע בלבך אמונת ה' שיהיה לך לא-לוהים ולהשיג אמיתת מציאותו יתברך".

על פי דבריו, המטרה של עולם המצוות, הלימוד והתפילות הוא אחד – לדבר עם ה' ולשוחח עמו. זוג נשוי צריך לדבר לא בשביל לדעת איך להתנהג מחר בבוקר או כדי לעדכן בדברים חשובים. הוא מדבר בשביל לדבר. זהו עצם הקשר. כך בקשר מול ה'. כל המעשים בעלי התכלית והמטרה כולם מתנקזים למעשה הלא פרגמאטי – השיחה, שאינה חותרת לשום מקום כי אם רק מקיימת נוכחות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון