השִׁיבה

מזמור תהלים קכ"ו הפותח במילים "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחלְֹמִים", מושר בסעודות שבת, לפני ברכת המזון ונכנס לסדר התפילה של יום העצמאות. קהילות רבות נוהגות לשיר אותו במועד זה במנגינת 'התקוה'. המזמור נחלק לשני בתים כאשר בכל בית שלושה פסוקים. שני הבתים נפתחים בהופעה כפולה של הפועל שו"ב. בבית הראשון (א-ג) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבתַ צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחלְֹמִים" (א), בבית השני (ד-ו) "שׁוּבָה ה' אֶת שְׁביִתנֵוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב" (ג). בשני הבתים יש היפוך המצב בעקבות פעולת ה' והנושא המרכזי בהם הוא שמחה. בבית הראשון "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנּהָ" (ב). בבית השני "הַזּרְֹעִים בְּדִמְעָה בְּרנִּהָ יִקְצרֹוּ... בּאֹ יָבוֹא בְרנִּהָ נשֵֹׂא אֲלֻמּתָֹיו" (ה-ו).

הבית הראשון (א-ג) מתאר תחושת שמחה ואופוריה הבאה לידי ביטוי במסגרת. הבית נפתח בצירוף "היינו כחולמים" ומסיים בצירוף "היינו שמחים". ה' עומד במרכזה של שיבת ציון ומרכזיותו באה לידי ביטוי בשרשור מילולי: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת" (ב), "הִגדְיִּל ה' לַעֲשׂוֹת" (ג).

א. מה משמעות הצירוף "בשוב ה' את שיבת ציון"? עיינו בדברי המצודות ועמוס חכם וכן ביחזקאל ט"ז, נג-נה.

מצודת דוד: שיבת מלשון שבי (שבייה).

ע' חכם: בשוב ה' את שיבת ציון: בשעה שהשיב ה' את ציון לשלוותה, גדולתה וטובתה. 'שוב שיבת' כמו 'שוב שבות', משמע: השב את המצב הטוב לקדמותו, קרוב למה שנקרא בלשון ימינו 'שיקום'.

ב. האם התיאור בבית הראשון מתייחס לעבר או לעתיד? האם המזמור מתייחס לשיבת ציון שהייתה או מתפלל על שיבה עתידית. עיינו בדברי הרד"ק ובדברי ע' חכם.

רד"ק: שובה ה'. יאמר ישראל בעודם בגלות שובה ה'.

ע' חכם: 'אז ימלא': לשון עתיד שלפניו 'אז' ומשמעו לשעבר, כמו 'אז ישיר משה'.

ג. על רקע אילו תחושות נולד הדימוי הייחודי "היינו כחולמים"? על מנת להעמיק בתחושות העם בגלות מצד אחד ובתחושות העם בשיבת ציון מצד שני עיינו במקורות הבאים: יחזקאל ל"ז, יא, איכה ג', יח, עזרא ג', י-יד.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"