הקינה החמישית: סבלות שארית הפליטה ותפילתם

בקינה החמישית מתנה שארית הפליטה את סבלותיה ואת חרפתה. וכאן נשמעת זעקת שרידי החרב למראה "הר ציון ששמם" (יח). 

הקינה פותחת בבקשה שהיא גם מעין תלונה: "זכר ה' מה היה לנו" (א), ואחריה כמה תיאורים ל"מה היה לנו": "יתומים היינו ואין אב" (ג), "על צוארנו נרדפנו" (ה), "עבדים משלו בנו" (ח). בקשר עם אלה באים תיאורים של אכזריות האויב: "נשים בציון עינו" (יא), "שרים בידם ניתלו" (יב), ולפיכך "שבת משוש לבנו... נפלה עטרת ראשנו" (טו-טז).

הקינה חותמת בבקשה מה' שישיב את ישראל אליו: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (כא), ובכתוב חותם זה יש לראות את עיקר הספר ותכליתו.

כנגד הבדידות הבאה בפתיחת הקינה הראשונה, באה בחתימתה של הקינה האחרונה תפילה לשיבה אל ה' ולחידושם של ימי קדם, הם ימי גילוי שכינת ה' על עמו לעיני כל.

אפשר אולי לראות בסדרן של הקינות בספר מעין תכנית ארכיטקטונית מחושבת:

בשתי הקינות הראשונות באים תאורי החורבן ובדידותה של האומה.

בקינה השלישית, הסדורה באמצעיתו של הספר, באה התבוננות של "הגבר" בדרכי השגחת ה'.

ובשתי הקינות האחרונות נרמזת, אגב תיאור מוראות החורבן ומצבה המחריד של שארית הפליטה, בשורת הגאולה: "תם עוונך... לא יוסיף עוד להגלותך" (ד', כב), ליד הבקשה לשיבה שלמה ונאמנה של האומה לאיש בריתה ולחידוש ימים כקדם.

מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, מבוא לפירוש מגילת איכה, עמ' 4