לאחר תיקון הסיבות שגרמו לאסון עוזא משלים דוד בפרקים ט"ו-ט"ז את העלאת הארון לירושלים, תוך הקפדה על הדרך הנכונה לשאת את הארון.

 

1. השוו את תיאור החגיגה בפרקנו לתיאורה בשמואל ב פרק ו'.
א. שימו לב לחלקים הארוכים המתווספים בדברי הימים. מה תכנם? מה משמעותם? איזה רושם הם יוצרים על דמותו של דוד?
ב. שימו לב לקיצור העימות עם בת שאול בדברי הימים (ט"ו,כט לעומת שמואל ב ו',כ-כג), ולהדגשת השמחה האישית של דוד בשמואל ב לעומת הדגשת החגיגה הציבורית בדברי הימים. נסו לשער מה עשויה להיות הסיבה לכך.

 

2. בפרקנו ובפרק הבא מודגש ומורחב תפקיד הלווים.
א. שימו לב אילו תפקידים ממלאים הלווים בפרק ט"ו, מה מתפקידים אלו מוכר לנו עוד מימי המדבר ומה חדש?
ב. עיינו ברש"י וחשבו מה היה תפקידו של כנניהו (פס' כב)? שימו לב לשימוש במילה "משא" ובמשמעותה בהקשר הרחב של הפרק.
רש"י: "וכנניהו שר הלוים במשא" - במה היה שר במשא? בנשאות השיר. "יסר במשא" - מייסר ומוכיח אותם על המשא בנגון נעימות שיר אם להרים קול אם להשפיל.

 

3. בפס' כז מתואר דוד לובש אפוד בד. עיינו בפירושים הבאים, מה הבעיה בלבוש זה וכיצד מסבירים את העניין המפרשים השונים?
רש"י: וכל הלוים - כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם וראיה להבדיל כך היה מנהג מלכים ושרים של עובדי כוכבים ומזלות שאוכלים עם כהניהם כחוקם היו לובשים לבושי כהניהם: ועל דויד אפוד בד - כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתניו והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו.
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק י הלכה יג: זה שאתה מוצא בדבר נביאים שהכהנים היו חוגרין אפוד בד לא היו כהנים גדולים, שאין האפוד של כהן גדול אפוד בד, ואף הלוים היו חוגרין אותו שהרי שמואל הנביא לוי היה ונאמר בו נער חגור אפוד בד, אלא אפוד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקדש להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחשן ברוח הקדש.

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"