החתונה של הושע וההזדמנות לתשובה

"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ--לֹוהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (י"ד, ב)

זוהי הנבואה החותמת את ספר הושע. אך חז"ל מספרים לנו, שזוהי דוקא הנבואה הפותחת את נבואות הושע:

אמר לו הקדוש ברוך הוא (לראובן): מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה. חייך, שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, אי זה הוא? זה הושע: "שובה ישראל עד ה' א--לוהיך" (בראשית רבה פ"ד).

על סמך מה שינו חז"ל את מקומה של הנבואה מן הסוף להתחלה? תשובה ניתֵּן מדיוק הלשון:

"תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'" (א', ב)

הנבואה הראשונה פותחת בשתי פתיחות ("תחילת דבר ה' בהושע", "ויאמר ה' אל הושע"). משמע, נאמרה שם נבואה נוספת ולא נכתבה. אך מניין ידעו חז"ל, שזו נבואת התשובה החותמת את הספר? ניתן תשובה מתוכנה של הנבואה:

הנביא מצטווה מפי הקב"ה לעשות מעשה שלא ייעשה, לקחת זונה לאישה. ביום הנישואין באו מן הסתם כל הרכלנים וכל נציגי העיתונות הצהובה לצפות במחזה המביך, בנביא ה' הלוקח זונה להיות לו לבת זוג. הכלה עומדת בחופתה והנביא, החתן, קרב אליה. לפתע הוא פונה לקהל ואומר: 'שובה ישראל עד ה' א-לוהיך כי כשלת בעוונך'. הוא מסתובב, פונה לכלה, עונד לה טבעת ואומר: 'הרי את מקודשת לי'. הקהל הבין: למרות שממלכת ישראל שעזבה את ה' אל אלוהים אחרים נחשבת כאישה זונה, הקב"ה מוכן מחדש 'לשאת אותה לאישה' כביכול, אם רק תסכים להשליך את אליליה ולשוב אליו. כראובן שקלקל עם בלהה ושב בתשובה, כזונה העומדת עתה תחת חופתו של הושע הנביא, כך יקבל ה' גם את כנסת ישראל אם תשוב אליו.

"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב" (י"ד, ג)