החלום והמפגש

השיר השני פותח בחלום האהבה (ג', א), חלום שראשיתו בשיר הראשון; אך מיד מתנערת הרעיה מן החלום כדי לקום ולחפש את אהובה בשוק ובכיכר, ובפעם הזאת, אחרי חיפושים מתמשכים, ואחרי מפגש לא מועיל עם השֹמְרים הסֹבְבים בעיר היא מצאה, והביאה את האהוב, שלא יוכל כעת לברוח שוב לנדודיו, "אל בית אִמי, ואל חדר הוֹרָתי" (ג', ד), באחיזה שאיננה מוכנה להרפות עוד מלממש את החלום, עד למעמד החתונה. השיר הראשון כולו חלום עתידי על מפגש אהבה בלתי אפשרי שמוכרח להתממש. השיר השני הוא המפגש שהתממש נגד כל היגיון, מפגש החתונה – הרי יש לו לַ"מֶלֶך שלמה" "שִשים הֵמה מְלָכות, ושמונים פילגשים, ועלמות אין מספר" (ו', ח), ולמה יגלה אהבה דווקא לאישה הדחויה, ל"שְחַרְחֹרֶת"?

כאשר האהבה מצליחה להתממש – בשיר הראשון בביטחון עתידי, ובשיר השני במפגש לקראת חתונה, רק אז משביעה הרעיה את "בנות ירושלִַם... אם תָעירוּ ואם תְעוֹרְרוּ את האהבה – עד שתֶחְפָּץ" (ב', ז; ג', ה), כי כמו הצבאיים והאיילות, המפגש חייב להתממש בשעה הראויה, השעה שבה האהבה תתעורר מעצמה, ותחפוץ להתגלות בכל מה שטמון בקרבה. מה יקרה כאשר המפגש יוחמץ, והאהבה לא תתממש? איזו שבועה תישמע אז? זאת נשמע בשיר השלישי. השבועה הזאת חוזרת במגילה 4 פעמים, והיא המפתח להבנת המשל והנמשל כאחד – לכן, יש במגילה הזאת 4 שירים, לא פחות ולא יותר!

כבר למדנו, שהאהבה הזאת לא יכולה להיות של זוג אוהבים, שלאהוב יש אישה ובית וילדים, אבל עם אהובתו האמתית הוא נפגש בעין גדי, בעודנה חיה בשוּנֵם (=שוּלֵם) בעמק יזרעאל, כי לדוד בשיר השירים יש 60 מלכות ו-80 פילגשים, והוא מסתובב ברחבי ממלכתו ממדבר עד חרמון. לכן, הנמשל יכול להיות רק אחד משניים:  1. נסיכה דחויה, שהורחקה מבית המלוכה, והיא בטוחה לחלוטין, שהרחקה זו איננה יוזמת הנסיך / המלך, שאוהב אותה באמת, וסופן של "בנות ירושלִַם" לבלוע את הלשון כאשר תתעוררנה לצפות בחתונת הנסיך / המלך עם אהובתו באמת.   2. 'הדוד' האהוב מרחוק הוא ה' א-לוהי ישראל, ו'הרעיה' הדחויה היא 'כנסת ישראל' בשעבוד מצרים (כמו בשפלות הגלויות בכלל), ומפגש החתונה הוא ביציאת מצרים ובהר סיני, או במלכות דוד ושלמה בירושלִַם.

לנמשל הראשון חסרים שמות, פרטים ביוגרפיים, הסבר הרקע לדחייה מבית המלוכה, והסבר לרצון הנסיך/המלך לפגוש דווקא את הנסיכה הדחויה, ולהשיב אותה ל'ירושלִַם', וכמובן, הסיבות לכישלון בהמשך, ולמפגש המחודש בסוף. בלי כל הפרטים החסרים, זה אפילו 'לא מעניין' – אין כאן רומן, אין כאן סיפור – יש רק שירים וחלומות ושבועות של דמות אנונימית, שחוץ מתיאורי גוף אישה-צביה, איננו יודעים עליה שום דבר. לנמשל השני, על 'ה' א-לוהי ישראל', שיש לו עמים וממלכות ותרבויות גדולות וחשובות בכל ארצות תבל, והוא בחר מכולן לתת תורה ל'כנסת ישראל' ה"עֹלָה מן המדבר" (ג', ו), לזה יש לנו סיפור גדול וידוע, ולא עוד אלא שזה הסיפור של כולנו – כך יש למגילת השירים גם סיפור מעניין, עצוב ומרגש, סוער ומשמעותי. "ביום חֲתֻנָתוֹ" – "זה סיני...", "וביום שמחת לבו" – אלו דברי תורה; דבר אחר: "ביום חֲתֻנָתוֹ" – "זה אהל מועד", "וביום שמחת לבו" – "זה בית עולמים" (ג', יא; שיר-השירים-רבה פרשה ג', כא).

באדיבות אתר 929