לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

 

פרקים מ"ב-מ"ג הם ביסודם מזמור אחד, וכדברי הרד"ק "שני המזמורים ענין אחד ודברים אחדים". הפרדת המזמורים מובילה לכך שלראשון חסר סוף ולשני הבסיס החוויתי האישי. הרציפות וההמשכיות שבין שני הבתים יוצרת חוויה אחת שלמה המוצאת את ביטויה בפניה המשולשת של המשורר אל נפשו: "מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלוהים כי עוד אודנו ישועות פניו" (מ"ב, ו,יב, מ"ג, ה). פניה זו היא פזמון חוזר הקושר יחד את שלושת בתי המזמור.

א. הקשר בין שלושת הבתים במזמור בא לידי ביטוי באמצעים צורניים ואומנותיים רבים. עיינו במזמור וחשפו את הקשרים ההדוקים בין חלקיו. התייחסו בין השאר לחזרות מילוליות, למילים מנחות, לשדות סמאנטים, למצלול, וכו'. שימו לב לשימוש הייחודי ביחסת האני כמו "אל חי" (מ"ב, ג) "אל חיי" (מ"ב, ט), "אל סלעי" (מ"ב, י), "אל שמחת גילי" (מ"ג, ד).

ב. הפזמון המופיע במזמורים מ"ב-מ"ג שלוש פעמים הוא דיבור של האדם עם נפשו. חד שיח מעין זה מצוי גם בתהילים ק"ג, ב: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" וכן במזמור קט"ו, ז: "שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי".

1. מדוע פונה בעל המזמור אל נפשו ומשוחח עמה בכל אחד משלושת הפרקים?

2 . מה ההבדלים בין שלושת ההופעות של הפזמון בפרקנו? האם לדעתכם יש להם משמעות מהותית?

3 . קריאת שלושת פסוקי המזמור בהקשרם מעניקה להם משמעות שונה. עיינו במזמור וקראו את דבריה של ד"ר לאה פרנקל על פרק מ"ב מתוך ספרה "פרקים במקרא":

לשון פסוקנו הוא כלשון מ"ב, יב. אולם ההקשר השונה מעניק לפסוקנו משמעות שונה מזו שיש לו במ"ב, יב. שם פונים דברי העידוד אל נפש רצוצה ושבורה: "ברצח בעצמותי חרפוני צוררי" וגו'. כאן הם פונים אל נפש רגועה המתרוננת בתקוה לעתיד. בקריאה המסיימת מהדהד הביטחון המלא המובע ב "ואודך בכנור אלוהים אלהי".

ג. המשותף לכל בתי המזמור הוא אווירת הערגה והכמיהה. וכותב עמוס חכם בפירושו "דעת מקרא": "המזמור הוא תפילה של מי שהיה רגיל לעלות אל בית ה' לראות את פניו בשמחה ובחגיגה. ואולם עתה באה עליו צרה המונעת ממנו לקיים את מנהגו והוא מצטער על כך צער רב ושופך את נפשו בבכי ובגעגועים עזים לאלוהיו השוכן במקדשו".

1 . עיינו במזמור ובדקו למה עורג בעל המזמור? מה היחס בין מושאי הערגה שלו?

2 . עיינו במראי המקום המופיעים להלן בהם מופיע כמיהה לבית ה' להר קודשו למשכנותיו וחצרותיו: מזמור ל"ט, ח-י; ס"א, ה, ח; פ"ד, ה, ו, יג. מה היחס בין אזכור מקומות קדושים אלה לבין כיסופי בעלי המזמורים?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"