ההחמצה

היחידה הרביעית בספר (ה',ב - ו',ג) מתארת את המשבר ביחסיהם של הדוד והרעיה. זהו שיר ארוך הנושא אופי של חלום. שיר זה הוא המורכב והטראגי ביותר במגילה, והוא כולל דו שיח בין הרעיה לבנות ירושלים. בדו שיח זה היא מתארת את החמצת המפגש בינה ובין דודה, ולאחר מכן מתארת בפניהן את מראהו של הדוד שחמק.

1. שיר זה דומה לשיר החלום בתחילת פרק ג', שאף בו יצאה הרעיה לחפש את דודה ברחוב העיר בלילה, כך עולה מהזמן, הדמויות, והדינאמיקה המתוארת בהם. מהם ההבדלים העיקריים בין שני השירים? (התייחסו למניע של הרעיה וליחסו של הדוד, ליחסם של השומרים, לתוצאת החיפוש ולאופי ההשבעה של בנות ירושלים). נסו לשער ממה נובעים הבדלים אלה.

2. ריה"ל בספר הכוזרי (ב, כד) פירש (בעקבות המדרש) את השיר על ימי שיבת ציון. מהו העיקרון הרוחני שלומד ריה"ל מן השיר? 

ריה"ל: 'כינה הגלות בשם שינה, ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער. ובאומרו 'קול דודי דופק', כיוון לקריאה אשר יקראם האלוה לשוב לארץ... 'פשטתי את כותנתי' מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל. 'דודי שלח ידו מן החור' – רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים. סוף דבר, רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם, ולכן גמלם האלוה כמחשבת לבם ונתקיימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במידה מצומצמת כפי מיעוט התעוררותם. כי העניין האלוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם – אם מעט מעט ואם הרבה הרבה'.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"