הדרך לתקומה רצופה ייסורים

במסגרת העיון בפרק כ' נתמקד בפסוק הפותח את הפרק ובמדרש הפלאי הנלווה אליו ומעתיק אותנו מני קדם לימינו אלה.

דוד המלך פותח את הפרק בבשורת ישועה:
"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה
יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (א-ב).

המילים "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" יכולות להתפרש בפשטות: גם ביום צרה, בשעה שנדמה לך שה' מסתיר פניו ממך, דע לך שה' יתברך לא עזב אותך והוא עוד עתיד לענות לתפילותיך ולהושיע אותך. אך הנה בא מדרש "שוחר טוב" לתהילים [1] ומשווה לביטוי "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" משמעות דווקאית, לאמור: דווקא מתוך יום צרה ובזכות יום צרה יענך ה' ויושיעך.

תובנה זו מובאת במדרש בלשון ציורית המתארת דיאלוג בין אב לבנו:
"משל למה הדבר דומה:
לאב ובנו שהיו מהלכים בדרך
נתייגע הבן ואמר לאביו:
אבא, היכן היא המדינה?
אמר לו: בני, סימן זה יהא בידך
אם ראית בית קברות לפניך
הרי המדינה קרובה לך.
כך אמר דוד לישראל:
אם ראיתם צרות שיכסו אתכם
מיד אתם נגאלים
שנאמר: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה"".

המושגים המופיעים במדרש: "מדינה" ו"בית קברות" ניתנים אמנם להתפרש כפשוטם, על רקע לשון חכמים: "המדינה" – היא עיר מרכזית, כגון עיר בירה ובית הקברות של תושביה נמצא בדרך כלל לא בתוך העיר אלא סמוך לה (כגון בית העלמין 'גבעת שאול', הסמוך לירושלים), וממילא הרואה את בית העלמין יודע שעוד מעט תיגלה לפניו העיר.

אך האסוציאציה העולה מדברי המדרש היא כה מדהימה עד שנדמה כאילו נכתב מדרש זה ברוח הקודש לימינו אלה. המדינה שבמדרש היא מדינת ישראל והדרך להקמתה נמשכת אלפי שנים והינה רצופת תלאות עד שאין פלא שהבן מתייגע ושואל את אביו שבשמים: אבא היכן המדינה ומתי סוף סוף תגיע? לאור זאת לא באה תשובת האב ללמד רק על סמיכות המקום של המדינה לבית הקברות אלא על סמיכות הזמן.

האב בא ללמד את בנו שהדרך לתקומת המדינה רצופה ייסורים וכרוכה במסירות נפש ובקורבנות, כדרך שאמר זאב ז'בוטינסקי: "אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד". אך דווקא לכן קדושה ויקרה המדינה שקמה בדם בניה כפל כפליים, והאחריות לדמותה שתהא ראויה לבניה – מחייבת שבעתיים [2]

***

דברים מעין אלה כתב שלום קרניאל הי"ד, שהיה מזכיר כפר עציון בתש"ח, מיד לאחר החלטת האו"ם ב- 29 בנובמבר על הקמת מדינת ישראל, וימים ספורים לפני שנפל הוא עצמו ב"שיירת העשרה" בדרך לגוש עציון, וכה דבריו:

"המאורעות שפרצו בארץ עם ההכרזה על המדינה לא באו לנו כהפתעה. חששנו תמיד כי לידת המדינה העברית תבוא מתוך קורבנות אדם ורכוש, והנה באו הדברים, אולם הפעם שוררת ההכרה כי דמנו לא נשפך לחינם, והדם שניתן לנו לעת הזאת דם ברית הוא בחבלי הלידה של שחרור המולדת. הננו תפילה שברית זו הנכרתת כעת בין הישוב והחוף בדם המגינים תהיה לברית עולם: "ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' א-לוהיך" (עמוס ט', טו)" [3]

שלום וחבריו אמנם לא זכו לראות בהגשמת תפילתם באותה שעה, וגוש עציון הבודד והנצור נפל ממש על סף תקומת המדינה, בד' באייר תש"ח. אך תפילתם ותפילת כל לוחמי תש"ח לא היתה לשווא, ובזכותם קמה מדינת ישראל בחסדי ה' יתברך, והתקיים בה המקרא: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה".

_______________________

[1] מובא גם בילקוט שמעוני לפרקנו, סימן תר"פ
[2] וראו שירה של רחל נגב: ׳החוב׳. מובא ב'מעט מן האור' לספר דברים, עמ׳ 175
[3] ׳בדמייך חיי׳, שלום קרניאל חייו ומשנתו, מהדורה שנייה, תשע״ג, עמ׳ 385

באדיבות אתר 929