הגבעה, יעקב ושאלת הנאמנות

בפרקנו ישנה תופעה מפתיעה. הנביא מתייחס לסיפור פילגש בגבעה: "מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה" (י', ט). 

ההתייחסות לסיפור פילגש בגבעה היא מיוחדת וכמעט נדירה. אך למעשה בהתבוננות רחבה יותר נבחין כי הושע מזכיר אירועים היסטוריים נוספים, למשל אזכור האבות (י"ב, ד-יב). האבות הם דמויות יסוד בעולמנו הדתי והמוסרי. אך מדוע הושע מתעסק בהיסטוריה של עם ישראל, עם אזכור האירועים הנקודתיים? ובמה שונה הושע מנביאים אחרים?

נראה שעיון בספר כולו מבהיר את העניין. הושע מקביל פעמים רבות את הקשר של עם ישראל וה' לקשר של איש ואישה, ועוסק הרבה בבגידה ונאמנות, וכך בפתיחת הספר: "קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'" (א', ב). מסתבר שאין דרך טובה יותר לדבר על נאמנות מאשר להיזכר בהיסטוריה, בסיפורים מהעבר שמתכתבים עם שאלת הנאמנות. סיפור פילגש בגבעה מייצג את חוסר הנאמנות וחטאים כבדים של מוסר. 

הושע חותם את הנבואה בפסוק שמזכיר את יעקב: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר" (י"ב, יג). ישראל, הלא הוא יעקב, היה נאמן לאשתו ועבד למענה שנים. האם אתם, עם ישראל, נאמנים לא-להיכם כמו אביכם? או שאתם "עגלה מלמדה" וחוטאים כמו אנשי הגבעה?

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא