האם המוסריות טבעית?

סיפור קין והבל הוא סיפור על אחווה, על קנאה, על תחרות ועל שורשי המאבק והסכסוך. המסר עלול להיראות מדכא ופסימי באופן קיצוני; אך התורה אומרת לנו שסכסוך, ואף רצח, טבועים עמוק בטבע האנושי. אם לנסח זאת אחרת, סכסוך בין בני אדם הוא קדמוני, בראשיתי, תוצאה ישירה של קיום שני בני אדם לפחות. שני בני האדם הראשונים רבו, והתוצאה היתה רצח. סיבת המריבה לא היתה סכנה הדדית, אלא התחרות שהיתה ביניהם – האחד היה עובד אדמה והשני רועה צאן. באופן אוטומטי, במקום לשתף פעולה הם בחרו במשלחי-יד שונים, והתחרו זה בזה - כלכלית, ולבסוף גם דתית. התורה מנסה להעביר את המסר ששורשיהם של מעשים רעים אינם נעוצים דווקא באישיות מושחתת או בהידרדרות נוראה של המצב הטבעי הטהור. על מנת להבין את המסר, חשוב שנבין שקין היה דווקא דמות חיובית, שנתפס לרגשות ודחפים אנושיים. שורש המעשה המתואר כאן אינו טבעו המושחת של קין, אלא טבען של המשפחה האנושית והחברה האנושית. האדם, בשאיפתו להצליח ולהתקדם, נגרר לתחרות, ומכאן הדרך לסכסוך קצרה מאוד.

בתרבות המערב המודרני, חוזרת ונשנית הגישה שמצבו הטבעי של האדם הוא מוסריות פשוטה, ומקור הרוע הוא בתהליך ניוון הכרוך בקידמה ובמורכבות חברתית. התורה בפרשה זו מזהירה אותנו שההיפך הוא הנכון. אין שום דבר טהור בפרא, במבנים חברתיים פרימיטיביים. פוטנציאל הרוע נמצא כבר במבנה החברתי הפשוט מכולם - משפחה גרעינית פשוטה. המוסריות אינה טבעית לאדם, אינסטינקטים אינם אמינים, ו'להיות עצמך' הוא מתכון לצרות. ההיפך מכך, מוסריות היא תוצאה של מסלול אימונים וריסון קשה ומורכב ביותר – הלא הוא התורה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון