האופציה לעם חילוני

ה' ניחם "על הָרָעָה אשר דִבֶּר לעשות לעמו" (ל"ב, יד) בגלל תפילת משה הראשונה, המיידית, שעיקרה מה שחשש משה מן הרגע הראשון – המצרים יפרשו את "הָרָעָה" לישראל כניצחון הגדול של האלים המצריים ('רע' המצרי הוא "רָע" / "רָעָה" בעברית של משה). אבל ה' לא רצה עוד להשכין בישראל את שכינת כבודו, כדי שמצב כזה לא יחזור עוד.

לפי דעות הנשמעות בדורות האחרונים, רבים היו שמחים, אולי אף נלהבים, להצעה של ה' למשה – לעלות בלעדיו אל ארץ האבות שבה תתקיים השבועה. בני ישראל יירשו את הארץ ויהיו לעם ריבוני, אבל ה' לא ישכון בתוכם – מסורת וארץ אבות לעם 'חילוני', בלי נוכחות ה' בקרבו, בלי תורה וקדושה, ובלי חרון אף – למה לכם קדושה, אם אתם מחללים אותה?

בני ישראל נבהלו מאוד – "וישמע העם את הדבר הרע הזה, וַיִתאַבָּלוּ ..." (ד) – כבר שמעו את דברי ה' בהר סיני, וכבר ראו את משה (שחשבו כי 'נעלם'), חוזר ויורד מן ההר, ולא רצו לוותר על הקשר הישיר עם ה' באמצעות משה, למרות הקשיים והסכנות הצפויות. מדוע?

מזרע אברהם היו גם האדומים. ממשפחת אברהם היו גם העמונים והמואבים. ככל העמים הטבעיים הם כלו ונעלמו. עמים טבעיים נולדים ומתים, בדומה לאנשים.

בני ישראל שכבר נגעו בנצח, לא רצו לוותר עליו. לזה יש מחיר – סבל היסטורי מתמשך, ותקופות של ריחוק ו'הסתר פנים', כשמשה ואוהל מועד "מחוץ למחנה", והעם צופה מרחוק (ז-י).

באדיבות אתר 929