ספר ויקרא איננו ספר בעל אופי עלילתי - רק שני סיפורים נמצאים בו: סיפור מות נדב ואביהוא, וסיפור המגדף. מה בין שני הסיפורים? וכיצד משתלבים שני הסיפורים ברצף התוכני של הספר?
עניינו של ספר ויקרא הוא הקודש; הורדת הקדושה מהשמים לארץ, לתוך מחנה ישראל, דרך המשכן ועבודת הקרבנות. פרשת נדב ואביהוא ופרשת המגדף מלמדות אותנו על שתי תגובות פסולות להופעת הקודש, שתי תגובות שונות בתכלית השינוי.
נדב ואביהוא גדלו בעולם של קדושה, כל חייהם סבבו סביב הקדושה. חטאם היה בניסיון לקדש דבר שאינו ראוי לקדושה - "אש זרה אשר לא צוה אתם" (י', א).
לעומת זאת: "ויצא בן אשה..." (כ"ד, י) - מהיכן יצא? ישנה דעה ברש"י שהמגדף יצא מהפרשה הקודמת – פרשת לחם הפנים. מיהו בן האשה? מדובר ב"בן איש מצרי" (י) שהתגייר, אדם בעל רקע בעייתי ביותר מבחינת קדושה. במצרים אין קדושה, וודאי שאין קרבנות, שהרי השה - הוא הא-ל בעצמו. אותו מצרי התגייר כדי למצוא רוחניות.
והנה, בני ישראל בונים משכן - "ביתו" של הקב"ה עלי אדמות. המשכן מתחלק לשני חלקים: העזרה וההיכל. העזרה נועדה להיות מקום שבו פועלים בני האדם, על ידי הקרבת קרבנות, כלומר: הממד הגשמי בעבודת הקודש. לעומת זאת, ההיכל הפנימי נועד לשמש מקום להשראת השכינה - הממד הרוחני. בתוך ההיכל נמצאים השולחן, מזבח הקטורת והמנורה. המנורה והמזבח יוצרים אור וריח - מושגים רוחניים בעליל. אולם, השולחן מכיל לחם, ודבר זה התקשה המגדף לקבל. כיצד יתכן שיש לחם, סמל הגשמיות, בהיכל ה'?! למעשה, המגדף לא חיפש את היהדות, אלא את ההפך מהמצריות. המגדף לא השאיר מקום של קדושה לדברים שהם לכאורה שייכים לעולם של חול. על כן, יצא וגידף את הרעיון שהחול יכול להתקדש, רעיון שהוא אבן יסוד ביהדות.
בניגוד לנדב ואביהוא, שניסו לקדש דבר שאיננו ראוי, מפאת אהבתם לקדושה ורצונם להרבות קדושה בעולם - תוך כדי פריצת גבולות הקדושה, המגדף הלך בכיוון ההפוך: שלילת הקדושה מחיי החול במחנה ישראל, שהיא פריצת הגבול הנגדי.
להשוואה נוספת בין שני הסיפורים ראו בפוסט מאת הרב יאיר קהאן
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון