חז"ל והמפרשים דנו רבות בשאלת חטאם של נדב ואביהוא. גם אדמו"רי החסידות דנו בחטאם תוך דיון באחת הסוגיות המורכבות והטעונות שעלו בעולמה של החסידות – גבולות ההתלהבות הדתית.
כשאנו מתבוננים בחטאם של נדב ואביהוא עלינו לציין עובדה מרכזית: לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמעשה שלהם באופיו הוא מעשה של התקרבות. הקטרת קטורת והקרבת אש לפני ה' היא דבר חיובי, במיוחד כשמדובר בכהנים. מתוך נקודת מבט זו עולה השאלה: איזה פסול יכול להיות בתנועה של התקרבות, ברצון פנימי לעבוד את ה' יתברך?
התייחסות אחת לשאלה זו רמוזה בדבריו של ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא, מא) הקובע שיש "מי שמרקד בהתלהבות היצר, זה נקרא חטא של נדב ואביהוא שכתוב בשם 'ויקריבו אשר זרה'". לטענתו יש התלהבות דתית שהיא 'אש זרה' ומקורה ביצר הרע. יכולה להיות פעולה הנדמית כפעולה של קדושה, אולם שורשיה ברע ובטומאתו.
כיוון אחר נמצא בדברים של השפת אמת (שמיני תרל"ו): "ללמוד כי העיקר כח כל מעשה האדם הוא מצד ציווי ה'... והנה נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ועשו לשם שמיים רק שהיה חסר הציווי... ויש להבין מה שכתוב 'שתויי יין נכנסו' כי השגת הטעמים (של התורה) נקרא יינה של תורה. אף על פי כן צריך להיות רק בפקודת המלך". בניגוד לר' נחמן הוא רואה במעשיהם פעולה כנה המבקשת קרבה ודבקות לשם שמיים אלא "שהיה חסר הציווי". כח הציווי חשוב מן הכל. התוכן אינו חשוב מהמסגרת.
כיוון שלישי מופיע בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה נח) הוא ביקש לסייג את התלהבותם של נדב ואביהוא באופן אחר וכתב "וצריך ליכנס בהדרגה ממדריגה למדריגה אבל אם ישיג השגה שלמעלה ממדריגתו יוכל לצאת נפשו... ובמתן תורה גם כן בדיבור 'אחד' יצאה נשמתם (שבת פח ע"ב) שלא היו מוכנים כולם למדרגת נבואה". לדבריו לא הצו הוא הבעיה אלא המדרגה. ההתלהבות היא ריבוי אור ועל האדם להיות בעל כלים המאפשרים את הכלת האור ואת קבלתו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון