גאולה בתנאי

בפרק ו', ה' מזכיר למשה פעם נוספת שבכוונתו לקיים את הבטחתו לאבות, ולכן הוא שב ומצווה את משה: "לכן אמֹר לבני ישראל: אני ה'! והוצאתי אתכם מתחת סבלֹת מצרים... ולקחתי אתכם לי לעם..." (ו-ז). מה מטרת שליחות נוספת זו אל בני ישראל? לכאורה נראה שהיא נועדה לחזור ולאשר את מה שכבר נאמר להם על מנת לעודד אותם. אבל אם כך הם פני הדברים, הרי שהשליחות נחלה כישלון חרוץ:

"ולא שמעו אל משה מקֹצר רוח ומעבֹדה קשה" (ט)

כדי להבין את משמעות דבריו של משה עלינו לעיין בפסוקים הבאים:

"וידבר ה' אל משה לאמר: בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. וידבר משה לפני ה' לאמר: הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה..." (י-יב)

משה משתמש כאן ב"קל וחומר", אך כדי שלקל וחומר תהיה משמעות יש לפרש את המילה "שמעו" שבשני חלקיו באופן זהה. פירוש הביטוי "ישמעני פרעה" הוא ללא ספק "יציית לי", ולכן נראה שצריך לפרש כך גם את תגובת העם - "ולא שמעו אל משה" – לא צייתו לדבריו. אך היכן מצאנו בדבריו של משה ציווי לעם?

נשוב ונתבונן בדברי ה' אל משה בפתיחת הפרק:

"וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה'... וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל... ואזכֹּר את בריתי. לכן אמֹר לבני ישראל: אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלֹת מצרים... ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים, וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (ב-ז)

בפסוקים יש דגש ברור: בני ישראל צריכים להכיר בכך ש"אני ה'": ה' לא בא כאן רק לבשר לבני ישראל על גאולתם אלא גם לדרוש מהם להכיר בו - "וידעתם כי אני ה' א-להיכם". ואין מדובר בהכרה עיונית-שכלית בלבד אלא במחויבות פנימית עמוקה לעשות את רצונו. הכרת בני ישראל בה' מהווה, אם כן, תנאי מקדים והכרחי ליציאת מצרים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון