בשביל מה צריך עגלה?

כך הביע דוד את שאיפתו וחזונו הגדול: "אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה'" (דברי הימים א כ"ח, ב). העלאת הארון לעיר דוד פירושה השכנת השכינה בירושלים לעולם, וסיום תקופת הנדודים שנמשכה מימי המדבר ועד תחילת ימי המלוכה. משכן שילה לא מנע את הוצאת הארון לפי הצורך, וכך נפל הארון בשבי פלשתים, ושילה חרבה.

אחרי עשרים שנה בקרית יערים (בגבול בנימין ויהודה) דוד פתח תקופה חדשה. לא עוד נדודי שכינה בכל שבטי ישראל – "ואהיה מתהלך באֹהל ובמשכן" (ז', ו), אלא "בית מנוחה" לנדודי הארון והשכינה, עם התקווה הגדולה שגם טלטולי עם ישראל וסִבלו מיד אויביו יסתיימו, ועם מנוחת הארון יבוא גם עם ישראל "אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' א-להיך נֹתֵן לך" (דברים י"ב, ט).

לפיכך, לא קשה להבין מדוע הרכיב דוד את הארון "אל עגלה חדשה" (ג). בתקופת האוהל והמשכן נשאו את הארון בכתף, אבל כאשר בונים בית מקדש קבוע בבניית אבן מפוארת, למה לא יובל הארון בעגלה חדשה, ממש כמו מלכים ושליטים? דוד ישמח לכרכר "בכל עֹז לפני ה'" (יד), אבל הארון לא יתבזה עוד בדרכי הנדודים. לכן היה "פֶּרֶץ עֻזָה" מכה קשה לחלומו של דוד, בדומה למות שני בני אהרן בחנוכת המשכן ביום השמיני (ויקרא י').

שלושה חודשים של השהיה לימדו את דוד שיעור חשוב ביותר – דווקא כאשר יוצאים לדרך חדשה חובה עליונה לשמור על מצוות עתיקות כמו נשיאת הארון רק בכתף, ולשמור בכך על שרשרת הדורות לבל תינתק. כעין ברית המילה של האבות לפני הפסח, ביציאת מצרים.

באדיבות אתר 929