בעיות שמיעה

נבואת "שמעו זאת בית יעקב" (פרק מח), עוסקת בכשל ההקשבה של בני ישראל. תשע פעמים מופיע השורש "שמע" בפרק ופעם אחת, השרש "קשב" (יח).

בעית השמיעה וההקשבה מאפיינת לא רק את הרשעים שאין להם שלום (כב), אלא גם את אלו "הנשבעים בשם ה' ובאלקי ישראל יזכירו" (א). חוסר ההקשבה ואטימת האזניים של אותם הנשבעים בשם ה' בתחילת הפרק, יביאו אותם להפוך לרשעים גמורים, בסופו של דבר.

הנביא ממקד את בעיית אי-ההקשבה לדבר ה' בשני תחומים, קיום המצוות ועזיבת הגלות: "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ: לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי ... צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב".

לעתים, גם אנשים הנשבעים בשם ה' אינם מצליחים לשמוע את קול ה' המדבר אליהם במהלכים ההיסטוריים של סיום הגלות והקריאה לגאולה. הם משוקעים ומקובעים בתפיסות ישנות, ואינם קשובים לשמוע את הקריאה האלקית המתחדשת: "הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם, עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם. פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין? גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ. (ו–ח)

אלו ה"נשבעים בשם ה'" ומרבים להזכיר את אלקי ישראל (א), אזניהם אטומות מלשמוע את דבר ה' המתגלה במהלכים ההיסטוריים. הם נמנעים מלעזוב את הגלות בעקשות אשר מונעת מהם להכיר בהשתנות הזמנים ובקריאה האלקית להתחדשות ולגאולה (ד), הנביא טוען שחוסר ההקשבה הזה הינו בגידה ופשיעה (ח).

אילו היו מקשיבים, היו זוכים ל"כנהר שלומך... כחול זרעך ... לא יכרת ולא ישמד..." (יט) ומסע הגאולה לארץ ישראל היה מתנהל כבדור יציאת מצרים: "מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזבו מים" (כא). כיון שלא שמעו, נדונו הם וכל העם בעקבותיהם, למסלול גאולה מייגע ומיוסר.

הפרשנים הקדומים ראו את הנבואה הזאת כמכוונת לדור שיבת ציון. רובם הגדול של הגולים בבבל, ודווקא היחסנים שבהם, לא הצטרפו לזרובבל, עזרא ונחמיה, והעדיפו את שלוות הגלות המדומה, הרוחנית והחומרית (יד-טו), על פני ההענות לקריאה לעליה לארץ על קשייה ואתגריה. היה לכך מחיר כבד, גם לנשארים בגולה וגם ליישוב הדל שנאבק על קיומו בארץ.

כיום אנו יודעים שזו נבואה שהוצרכה לדורות. עד עצם היום הזה.