בית זבח או בית תפילה?

שלמה המלך נענה על תפילתו בשעת חנוכת בית המקדש. ה' נראה אליו בלילה ואמר לו: "שמעתי את תפילתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח" (דה"ב ז', יב) ובהמשך נאמר: " עתה עיני יהיו פתוחות ואזני קשובות לתפלת המקום הזה, ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם, והיו עיני ולבי שם כל הימים" (דה"ב ז', טו-טז)  ארבעה דברים מובטחים כאן בעניין בחירת המקדש: שהוא 'בית זבח'; שהתפילות שמתפללים בו נשמעות ומתקבלות ברצון; שיהא שֵם ה' שָם עד עולם, כלומר: שידעו הכול, שהבית הזה הוא הבית ששכינת ה' שורה בו; שהשגחת ה' תהיה נתונה שם תמיד. ובזה כלולות שתי ההבטחות הראשונות על "בית הזבח" ועל קבלת התפילות ברצון.

ואכן, בספר מלכים חסרים הדברים על 'בית הזבח' ועל התפילות, וכתוב שם רק: "הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני וליבי שם כל הימים" (מ"א ט', ג). ובעל דברי הימים הקדים ובאר במילים פשוטות, שכוונת ההבטחה:"והיו עיני וליבי שם כל הימים" היא, שהזבחים והתפילות הנערכים שם יתקבלו ברצון.

והנה, יש לשים לב, שבכל תפילת שלמה בחנוכת בית המקדש מדובר רק על תפילות, ואילו קרבנות וזבחים אינם נזכרים שם אלא ברמז עמום בלבד: "ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה" (דה"ב ו' כב; מ"א ח' לא). ויש לומר בעניין זה, שבימים הקדמונים היו הקרבן והתפילה כרוכים זה בזה ומשלימים זה את זה, והמקריב קרבן היה גם מתפלל על הקרבן, והבא להתפלל לפני ה' היה מביא קרבן למען תקובל תפילתו ברצון, וראיה לדבר זה מלשון הבטחת נבואת הנחמה של ישעיה: "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נ"ו, ז).

 הרי שעיקר שמו של הבית הוא "בית תפילה". ועם התפילות יביאו גם עולות וזבחים.

ולעומת הכינוי "בית תפילה" שבדברי הנבואה בא בדברי הימים הכינוי "בית זבח". ואף על פי כן, גם לפי לשונו של דברי הימים עולה הרושם שהתפילה עיקר, והזבח טפל לה, אלא שהעדיף בעל דברי הימים את הכינוי "בית זבח" על הכינוי "בית תפילה", מפני שעל פי דיני התורה אסור  לזבוח זבחים בכל מקום שמחוץ לבית המקדש, ואילו להתפלל מותר בכל מקום. אלא שהמתפלל במקום שמחוץ למקדש, ראוי לו שיכוון את פניו ואת לבו אל מקום המקדש.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך "פרקי היום בתנך" ששודרו בקול ישראל