בספר עזרא מתוארות שתי עליות: עליית זרובבל ועליית עזרא. אולם, בניגוד לזרובבל העולה במטרה להשיב עטרה ליושנה: לחדש את מלכות בית דוד ולבנות את בית המקדש, עזרא עולה עם שאיפות צנועות יותר: לשקם את יהודה כקהילה דתית תחת השלטון הפרסי. מה הסיבה לכך? לאן נעלמו נבואות הנחמה?
בספר עזרא מתוארות לנו שתי עליות: עליית זרובבל (פרקים א'-ב') ועליית עזרא (פרקים ז'-ח'), אך מה רב השוני ביניהן.
מבחינה מספרית: עליית זרובבל היא עלייה ענקית הכוללת כרבע מיליון נפש (42,360 גברים + נשים וטף), לעומת עליית עזרא הכוללת כ-12,500 נפש.
מבחינת התפקיד: זרובבל, צאצא מבית דוד, עולה כפחה מטעם המלכות הפרסית, יחד עם יהושע הכהן הגדול, במטרה להחזיר את מלכות יהודה ואת בית המקדש לתפארתו.
לעומת זאת עזרא עולה כ'רב ראשי' - הוא מקבל רישיון פרסי ללמד את חוקי התורה ולמנות דיינים. מטרתו היא לשקם את יהודה כקהילה דתית אוטונומית תחת שלטון פרס.
פערים אלו מתבטאים לאורך כל הספר:
זרובבל מקהיל את העם בא' בתשרי כדי לבנות מזבח ולחדש את עבודת המקדש,
ואילו עזרא מקהיל את העם בא' בתשרי כדי לקרוא בתורה.
בימי זרובבל בוכים על כך שבית המקדש אינו מפואר כבית ראשון,
ואילו בימי עזרא ונחמיה בוכים על כך שלא מקיימים את התורה.
בימי זרובבל מסופר על הקרבנות שהקריבו יום יום בחג סוכות,
ואילו בימי עזרא מסופר על קריאה בתורה בכל יום של חג סוכות, וכן הלאה.
עזרא ונחמיה מבקשים לשקם את יהודה מבחינה דתית: הם מסלקים את הנשים הנכריות וכורתים אמנה על קיום התורה. הם לא מנסים להביא גאולה, כי הם מבינים שזה לא אפשרי.
השאלה הנשאלת היא איך זה קרה? לאן נעלמו נבואות הנחמה?
העלייה הראשונה לא הספיקה נגד המתקפה הפוליטית של צרי יהודה ובנימין. הצרים מפסיקים את בנית המקדש, וגם לאחר חידוש הבניה הם אינם מרפים ופורצים בחומות ירושלים. הם מסיתים את השלטון הפרסי נגד יהודה. לאחר זרובבל, אינו מתמנה שוב פחה מבית דוד. יהודה מתכווצת, בית דוד נעלם, ואיתו מסתלקת הנבואה.
עלינו ללמוד מכך שהתעוררות לאומית ועלייה גדולה אחת, אינן מספיקות. כדי לשמר את הגאולה השלמה כשאיפה חיה יש צורך להתאמץ הרבה יותר. בראש ובראשונה יש צורך להביא עלייה חדשה.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך תשס"ח