בואו נעשה סדר

פרק כ' ממשיך את "המַשָׂא הזה" על פלשת משנת "מות המלך אחז" (י"ד, כח-לב).

סרגון ה-2 (706-721 לפנה"ס) הוא כנראה ה"צֶפַע" שיצא "משֹרֶש נחש" (שם, כט), אשר כבש את ערי פלשת "מצפון" (שם, לא) – בשנתו ה-3 כבש את עזה, תפס 'במו ידיו' את המלך 'חנון', והגלהו.

בשנתו ה-8 מרד 'עַזוּרי' מלך אשדוד, ושלח שליחים כדי לכונן קואליציה נגד אשור.

בשנתו ה-10 נשלח "תַרתָן" (מפקד צבא בכיר), שהכניע את 'עַזוּרי', והמליך באשדוד את (אחיו) 'אַחימתי', שהיה נאמן לאשור; אבל האשדודים הדיחו את 'אחימתי', והמליכו איש חיל בשם 'יַמַני', שכרת ברית עם מצרים, ועם מלכים באזור.

שליחים של מלכי אשדוד המורדים הגיעו גם אל חזקיהו, שהלך והתחזק, וקשר אליו את שרידי אפרים ומנשה ושבטי הגליל, שנותרו בארץ; כאשר יצא "תַרתָן" להכניע את אשדוד, לבשו "שַׂק" בירושלים כתפילת זעקה, ואחרי הכנעת המרד באשדוד נרגעו, ופִתחוּ שקים.

דווקא אז שלח ה' את ישעיהו להתייצב לפני בית המלך "עָרוֹם ויָחֵף שלֹש שנים" (כ', ג) (בעיקר כשבאו שליחי 'יַמַני' למשוך את חזקיהו למרד האשדודי האחרון) – הנביא יצא למאבק נועז ובוטה כדי לעצור את חזקיהו בן טיפוחיו מלהצטרף למרד המסוכן נגד המעצמה, שה' העלה.

ייתכן, שבפעם הזאת הנביא הצליח – לא ידוע לנו על הצטרפות חזקיהו, וסרגון לא נלחם נגד יהודה.

בשנתו ה-12 בא סרגון בעצמו, החריב את אשדוד, והגלה את תושביה; 'יַמַני' ברח אל בן בריתו במצרים, אבל שם השתלטו 'פרעוני כּוּש' – הם הסגירו את 'יַמַני' ("שְבי מצרים") לתהלוכת השפלה והגליה של סרגון, בסיועם של פרעוני כּוּש –

"נערים וזקנים,

עָרוֹם ויָחֵף וחֲשׂוּפֵי שֵׁת...;

וְחַתוּ וָבֹשוּ מִכּוּש מַבָּטָם,

וּמִן מצרים תִפְאַרְתָם" (כ', ד-ה)

עוד על הרקע ההיסטורי של הפרק ניתן לקרוא בפוסט מאת פרופ' יהודה אליצור

באדיבות אתר 929