בגידה

מוקד תוכחתו של הושע לישראל סובב סביב חוסר נאמנותם לקב"ה. הוא מוכיח אותם על חטא עבודה זרה, אך מוקד התוכחה איננו הטעות שבעבודה זרה אלא חוסר הנאמנות וכפיות הטובה כלפי הקב"ה.

משל האשה המזנה תחת בעלה המשמש תדיר, בתנ"ך בכלל ובספר הושע בפרט, כמטאפורה לעבודה זרה יכול להצביע על שני מודלים של עבודה זרה.

יש אשה סוטה אשר איננה בהכרח מזנה עם רעים רבים אלא עם מאהב אחד, לו היא שומרת אמונים. לכן, עיקר בעייתה היא הטומאה והמעילה בבעלה, ולאו דווקא האקראיות וחוסר הנאמנות עם הגברים שהיא מזנה עמם.

לעומתה, יש את האשה הזונה\הקדשה שמוקד כשלונה הוא חוסר הזיקה לאף אחד, היות והכל משתמשים בה. לא רק טומאה אלא גם זנות אמורים אצלה.

כך גם בעבודה זרה. תיתכן עזיבת הקב"ה ואימוץ עבודה זרה אחת קבועה, אשר בעייתה איננה חוסר הקביעות הדתית אלא הטעות והשקר שבה. מאבקו של ישעיהו באלילות והלעג שהוא שופך על עובד העבודה זרה הסוגד לפסל הנעשה מעצים, אינו מכוון כלפי האקראיות אלא כלפי הטעות שבעבודה זרה.

ברם, ישנו גם מצב של החלפת אלים חדשים לבקרים מתוך חוסר נאמנות לאף אחד מהם. בנקל ניתן להחליף אלילים, והדחף לפנות לאליל על מנת לסלק איום שהתעורר ולעבוד אותו לפתרון בעיה מיידית, מעודד את האדם לפנות בכל פעם לאל אחר. אין הפולחן נעשה מתוך מחויבות דתית אלא כפניה מזדמנת. מן הפרספקטיבה הזאת, אף כלפי העבודה זרה אין העובד מגלה דבקות, וקל וחומר כלפי הקב"ה. 

לשמיעת שיעור בנושא זה, שהועבר על ידי הרב משה ליכטנשטיין בימי העיון בתנ"ך

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון