ארמון המלכות

המשכן, ובעקבותיו המקדש, בנויים במתכונת של ארמון מלוכה. השוואה לתיאור המפורט של בית המלכות אשר למלך אחשוורוש תמחיש היטב נקודה זו: החצר החיצונה של המשכן היא מקום פתוח לקהל. בתוכה כלים שאין ראוי להכניסם אל הבית פנימה: כלי הרחצה - הכיור וכנו, וכלי הבישול - מזבח הנחושת.

בהיכל הפנימי יותר, שהכניסה אליו מוגבלת, יש שולחן סעודה ועליו לחם, מנורת מאור, ומזבח קטן לקטורת, שמפיצה ריח טוב בבית. מאחורי הפרגוד מצוי חדר פנימי, שהוא מקום מושבו של המלך. הנכנס אליו בלא רשות המלך - אחת דתו להמית. החרדה הגדולה שחרדה אסתר כאשר ציווה עליה מרדכי להיכנס אל המלך אחשוורוש, דומה למתח שהכהן הגדול נתון בו קודם לכניסתו לבית קודשי הקודשים ביום הכיפורים.

מובן שהמלך היושב במשכן, הוא מלך־מלכי־המלכים הקדוש ברוך הוא, כמפורש בציווי המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח). וכבר תמה שלמה המלך כשנצטווה על בניין המקדש: "כי האמנם ישב אלקים על הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי?!" (מלכים א ח', כז) ושלמה עונה על כך, שהמשכן אינו מיועד למִשכנו - ל"מגוריו" של הקדוש ברוך הוא במובן הפשוט של בני־אנוש, אלא זוהי מעין "שגרירות" של הקדוש ברוך הוא על פני הארץ, למען בני־האדם. 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר