לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו דגשים והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
"רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה'" (כ"ט, יג)
הטענה בדבר החוקיות העולמית, שהכרתה נובעת מחכמת האדם אינה יכולה להיות תלויה באמונה דתית זו או אחרת. עם זאת, עיון בספר משלי מעלה שבצד ההתמקדות בחוקיות אוניברסאלית, ספר משלי אינו מוותר כלל ועיקר על ההיבטים הדתיים. בלא פחות מתשעים פסוקים בספר נזכר במפורש ה'. לפי ספר משלי האמונה בו והיראה ממנו הם חלק מרכזי בהבנת החוקיות בעולם. כיצד ניתן להסביר אם כן קיומם של כתובי חכמה רבים במקרא שהא-לוהים הוא במרכזם?
1. עיינו בקובץ החמישי (פרקים כ"ה-כ"ט) וקבצו את הפסוקים שה' מצוי במרכזם. מהו לדעתכם מקומם?
2. עיינו בהסבר שנותן א' רופא לתופעה: (לקריאת ההסבר במלואו ולהסברו של י' הופמן עיינו בדף הלימוד המלא)
א' רופא: האם אפשר לזהות מגמה כלשהי בעריכת ספר משלי? אמרנו לעיל, שהספר פותח בהכרזה "יראת ה' ראשית דעת" (א', ז). בהתאם לכך תופסת יראת ה' מקום נכבד באוסף הראשון... קשה לדייק במשמעות יראת ה' בכתובים האלה אך נראה שפירושה הוא אמונה ודבקות בה', הגורמת לאדם לסור מחטא. אם חשב המחבר על מצוות התורה הוא נמנע מלומר זאת במפורש. תפיסה זו עולה בבירור מנאום החכם בג', א-יב. כאן אומר החכם: "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את ה' וסור מרע" (פס' ה-ז). הביטחון בה' ויראת ה' הם דרך האמונה, והם עומדים בניגוד לבינה האנושית, הגורמת לאדם להיות חכם בעיניו... זהו פולמוס ברור נגד 'החכמה הישנה' שהכרנו, שצמחה מהניסיון האנושי, שהיה בה אמנם מוסר, אבל הטעימה בכל מקום את תועלתו של האדם. אישור למגמה זו של עריכת הספר עולה מצד אחר. מכבר שמו לב, כי בין המאמרים שבמשלי י'-כ"ט, ישנם כאלה שרוחם 'חילונית' ומעמידים במרכז את האדם ותועלתו, כגון "טמן עצל ידו בצלחת, גם אל פיהו לא ישיבנה" (י"ט, כד), ועל ידם ישנם אחרים המטעימים את כל יכולתו של ה' ואת ערך האמונה בו, כגון "יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע" (י"ט, כג); האם צריך לגרוס "ירא ה' לחיים"?, וכן שיערו, שיש פה רבדים שונים ביצירת החכמה. והנה קם החוקר ווייברי ועמד על כך, שמאמרי האמונה צמודים לעתים למאמרים 'החילוניים', וכאילו 'מתקנים' אותם. בדוגמה שראינו זה עתה, למשל, עולה מפס' כד ששובע ורעב לאדם הם תוצאה של חריצות ועצלות; בא פס' כג ומטעים ירא ה' לעולם לא ילך לישון רעב... פעמים רבות, אך לא תמיד, בא הפסוק המטעים אמונה בה' לפני הפסוק החילוני שאותו הוא מבקש לתקן. לא אהבת המשפחה היא עיקר אלא יראת ה' הקודמת לה. לא הממון הוא קריית עוז המקנה ביטחון, אלא שם ה' הוא מגדל עוז! יתר על כן, ווייברי עמד על העובדה, שבמרכזו של האוסף השני (י, א –כב, טז) ממש באמצעיותו... באה קבוצה מרוכזת של עשרה פתגמי אמונה (ט"ו, לג-ט"ז, ט), והם קודמים לקובץ משלי המלך (ט"ז, י-טו). פתגמי האמונה מבקשים לתקן את המסר הארצי- חילוני שהביעה 'החכמה העתיקה'... אם ראינו את הדברים נכוחה, הצטרפו כאן כמה ראיות למגמתה של עריכת ספר משלי, להטעים את האמונה בה' על פני תועלתו והצלחתו של האדם. מבחינה ספרותית זוהי תופעה רבת משמעות: רובד עריכתי בא לכסות על רבדי יצירה קודמים. אין מסלקים את הרבדים הישנים ואין מתקנים אותם, משאירים אותם כמות שהם ומוסיפים עליהם מתוך ניסיון לתקן את המסר על פי השקפותיו של המחבר האחרון, שהוא גם אחראי לעריכת הספר.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"