אירוסין בין ישראל לה'

שני מושגים הם ביחסים שבין איש לאישה: אירוסין ונישואין.

יש מהנביאים שתיארו את הקשר בין ישראל והקב"ה כנישואים וכהפכם. כך בירמיהו ב': "הן ישלח איש את אשתו"; ובישעיהו נ': "אי זה ספר כריתות אמכם" וכדומה.

המושג העדין יותר הוא אירוסין. את מקורה של המילה יש שחיפשו בהוראה הערבית על נתינת מחיר הדבר ושוויו, ומכאן אריס, אריסות, בלשון המשנה. ויש שהסבירו אירוסין מלשון קשור ואסור, ומכאן ארוסה במובן שלשלת כפי ההוראה בתלמוד. ויש שהצביעו על הקשר לארשת שפתיים, לדיבור, "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה". דיבורים אלה הם האירוסין, ואכן אין באירוסין אלא הדיבור, דברי-הקידושין של החתן לארוסתו.

היחס העמוק בין ה' לישראל, גם אם להדגשתו בא משל מחיי המשפחה, הרי זה מהצד העדין והאציל שבהם, מדרגת האירוסין. ואולי דווקא הושע, זה שיש בדבריו האנשה רבה, ייחוס תכונות אנושיות לקב"ה, הקפיד לתאר את חידוש הברית בין ישראל לה' בתפיסת האירוסין, זו התפיסה העדינה של עולם האישות. והיא החוזרת להדגשה ולחיזוק שלוש פעמים בזה אחר זה: וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בחסד וכו', וארשתיך לי באמונה.

אפשר שעידון זה של מושג הקרבה לבורא הוא שגרם לפסוקים אלה שייקבעו בסדר התפילה של האדם מישראל מדי בוקר עם הנחת התפילין. התפילין מעלים את האדם למעלת הפאר, מעלת האירוסין כ"חתן יכהן פאר", ושעה שכורכים את שלוש הכריכות של רצועת התפילין של יד על האצבע האמצעית, אומרים את פסוקי הושע: "וארשתיך", כאילו מבקשים להדגיש בזה שבהנחת תפילין – כסמל הנאמנות של האומה לאלוהיה – כבר נרמז משהו מחידוש הברית בין ה' לישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך שיעורי הרב הדרי "פרקי היום בתנך", שהועברו ב"קול ישראל".

למאמר המלא