אין ציווי להיות מוסרי

ישנו ביטוי יחידאי המופיע רק בחטא אדם הראשון ובחטא קין. כשפונה ה' אל האישה הוא אומר לה: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" (ג', טז); וכשפונה ה' אל קין, לאחר שלא קיבל את מנחתו, הוא משתמש בביטויים זהים: "ואילך תשוקתו ואתה תמשל בו" (ד', ז). מבחינה ספרותית, שיבוץ ביטוי כה חריג בשני ספורים עוקבים, בא ליצור זיקה ביניהם, ובנוסף לכך, עיון בשני הסיפורים מראה ששתי העלילות מתרקמות באופן דומה ביותר.

מהי מטרת הכתוב ביצירת זיקות אלו בין חטא גן-עדן של הדור הראשון, ורצח קין את הבל בדור השני?

נראה כי הכתוב מבקש להשוות את החטא הדתי והחטא המוסרי. חטא אדם הראשון הוא הדגם הבסיסי של ציווי דתי וחטא דתי. כלומר, ישנו ציווי מסוים שעל האדם להיעתר לו, ובין אם סיבת הציווי ברורה ובין אם לאו, על האדם לבטל רצונו בשל עצם הציווי האלקי. אם חטא האדם, הרי שהחטא קשור בינו ובין אלוקיו והוא עתיד לתת על כך את הדין.

בניגוד לחטא דתי זה, חטאו של קין מואר באור אחר לחלוטין.

לכאורה ישנה טענת הגנה מצוינת לקין, שמשום מה הוא אינו משתמש בה. יכול הוא לומר לה' שמעולם הוא לא הצטווה על איסור רציחה. מהיכן היה עליו לדעת שיש פסול בלהרוג את אחיו?! זו לא רק טענה טובה לקין, אלא קושיה על הקב"ה - כיצד זה הוא מעניש את קין בלי אזהרה מוקדמת, ובלי לגלות לו כי הרצח אסור? התשובה לשתי התמיהות שהעלנו ברורה: אין צורך בציווי אלקי מפורש שיאסור את הרצח, ועל כן קין אינו יכול להשתמש בתירוץ זה. כל אדם מבין שאין ליטול את חייו של זולתו. זוהי אבן פינה בעולם מוסרי, והעולם המוסרי, לפחות באופן בסיסי, אינו זקוק לציווי חיצוני שיאשר אותו ושיתן לו תוקף. העולם המוסרי מחייב את עצמו, באשר הוא נכון!

אמנם, כבר כעת, בראשית התורה, אנו מגלים כי העובר על החוק המוסרי עתיד ליתן דין וחשבון לפני בורא שמים וארץ. כלומר, אדם חייב להתנהג באורחות מוסר טבעיים, בגלל שמצפונו והמוסר הטבעי מחייבים אותו לנהוג כך, אך אם הוא עובר על חוק טבעי זה, הרי שאלקי ישראל דורש ממנו דין וחשבון.

בהשוואת התורה בין שני החטאים, היא מחדדת את החידוש שבעולם היהודי (על פני דתות קדם): חטא מוסרי כמוהו כחטא דתי! לא רק העובר על החוקים הדתיים מעכיר את יחסיו עם אלוהיו אלא גם זה שאינו נוהג בזולתו כמנהג המוסר והטוב. על דבר זה אין צריך לצוות, ובכל זאת ניצב הוא כמקביל לציווי דתי מובהק.

 
נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון