גם אחרי שאיוב מסביר לרעיו שוב ושוב לאורך הספר שהוא לא חטא, ושסבלו אינו עונש, אלא מבטא חוקיות אחרת בעולם בלתי מובן לאדם, בתוך תוכו הוא מתקשה להתמיד ברעיון זה.
לקראת סיום דבריו, איוב נשבע פעמים רבות שלא חטא. אם חטאתי, אומר איוב, אני מוכן לקבל כל עונש, ואפילו חמור ביותר. דבריו אלו של איוב כוללים בתוכם סוג מסוים של סתירה לכל המהלך של איוב עד כה, ומבטאים כנראה מאבק פנימי של איוב עם עצמו.
לאורך שלושה מחזורי ויכוחים טענו רעיו של איוב שהוא חטא ועל כן נענש. כנגדם טען איוב שוב ושוב שהוא לא חטא, וממילא סבלו אינו מבטא עונש, אלא חוקיות אחרת בעולם בלתי מובן לאדם.
אבל גם איוב עדיין לא הלך עד הסוף עם הרעיון המנתק בין מעשה האדם לשכר ועונש. גם איוב עדיין מניח שאם הוא חטא – הוא ייענש בחומרה, וממילא אם הוא נענש בחומרה כנראה שהוא חטא. אלא, שכיוון שאיוב מכיר את עצמו היטב ויכול להגיד בוודאות שהוא לא חטא – צריך למצוא פשר אחר לסבלו. פשר, שלאדם כאיוב קשה אפילו לדמיין.
כיוון שכך הוא תובע מהא-לוהים הסבר ופשר לסבלו.
שוב אנו נחשפים לכוח האדיר שיש לעולם המסודר. גם אחרי שאיוב מסביר לרעיו שוב ושוב שהוא לא חטא, ושסבלו אינו עונש, הוא מתקשה לדמיין אפשרות אחרת, שמשמעותה האמתית היא שאין לאדם כל אפשרות להבין את מעשה האל, וממילא לא ניתן להתגונן מפני אסון.
יעברו עוד כמה פרקים עד שה' יגיד זאת בצורה כמעט מפורשת, ועוד כמה אלפי שנים עד שבני האדם יוכלו להכיל תובנה זו ולהישאר מאמינים בדרכם.
באדיבות אתר 929