דריוש (ה-1) היה המלך הפרסי התומך ביותר ביהודים בכל ימי הממלכה הפרסית, ובימיו אכן נבנה הבית השני ונחנך, אולם מאבק ה"שטנה" לא נפסק

 

ההתגייסות הכללית של "עם הארץ", השכנים הרעים של יהודה, נועדה "להפר עצתם של שבי הגולה לבנות את הבית לה' "כרִשיוֹן כורש", והיא התנהלה "כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דָרְיָוֶש מלך פרס" (ד, ד-ה) - דריוש (ה-1) היה המלך הפרסי התומך ביותר ביהודים בכל ימי הממלכה הפרסית, ובימיו אכן נבנה הבית השני ונחנך, אולם מאבק ה"שטנה" לא נפסק; ברגע שעלה אחשורוש בן דריוש על "כסא מלכותו אשר בשושן הבירה", מיד התחדשו כתבי ה"שטנה", ואיגרות אזהרה נשלחו שוב ושוב גם בימי אַרתַחשַשְׂתָא (ה-1) בן אחשורוש (ד, ו-ז).

כאן בחר כותב פרקי זרובבל להביא - לדוגמה! - דווקא איגרת מאוחרת יחסית, מימי ארתחששתא(ה-1), שבה המאבק כבר לא התנהל נגד 'הבית', כי הוא כבר היה בנוי, אלא נגד שיקום חומות העיר, המפעל של נחמיה (פרקים א עד ד).

מדוע הובאה לדוגמה דווקא האיגרת המאוחרת מימי אַרתַחשַשְׂתָא, ולא הובאו האיגרות מימי כורש, ומימי אחשורוש?
כנראה מפני שהאיגרת המאוחרת מפורטת ומקיפה יותר, והיא כוללת את האזהרות האלה (ד, יב-טז):

א. ירושלים ידועה 'בספרי הזיכרונות' כעיר מורדת ומסוכנת, שפעמים רבות הובילה קואליציה (עם מצרים וממלכות נוספות) נגד השליטה המעצמתית של אשור ובבל.

ב. ברגע שתסתיים הבנייה של חומות ירושלים, היהודים ירגישו חזקים ויפסיקו לשלם את המיסים לאוצר הממלכה הפרסית.

אחר כך, הם ישתלטו על הדרכים הגדולות למצרים (ועוד), ותיפגע השליטה הפרסית בכל "עֲבַר נַהֲרָה", הוא המרחב שמדרום לנהר פרת הכולל את סוריה וארץ ישראל.

כתבי ה"שטנה" היו ממוקדים בעצירת המדיניות הפרסית של אוטונומיה והשבת זכויות למקדשים (בכל רחבי האימפריה), ביחס ליהודה, כי היא 'מסוכנת', והם הצליחו כבר בימי כורש, לגרום לעצירת הבנייה בירושלים - כל מה שהיה כלול "ברִשיוֹן כורש" הוקפא, והעבודה התבטלה (ד, כד)עד שמלך דריוש (ה-1).

אולם האיגרת המאוחרת יותר מימי אַרתַחשַשְׂתָא (ה-1) הובילה גם לצו מלכותי, שנתן לשונאי יהודה ובנימין פתח להפעלת כוח צבאי של פחוות "עֲבַר נַהֲרָה" נגד הבנייה בירושלים, 'בזרוע וחיל' (ב, כג), ומתעוררת השאלה, האם גם לפני כן קיבלו שליטי הפחוות האלה אישורים לפעול בכוח נגד ירושלים?

לפי התיאור בנחמיה (פרק א) אני משער, שכן - הפעולות בכוח נגד ירושלים נמשכו זמן רב, וכללו פגיעות חמורות חוזרות ונשנות, בניסיונות הבנייה והשיקום - רק התערבות חד-משמעית של המלך דָרְיָוֶש (ה-1), חידשה את בניית הבית השני, ורק היתר מיוחד של אַרתַחשַשְׂתָא (ה-1) לנחמיה, יחד עם גיוס כללי של יהודה ובנימין על ידי נחמיה (פרקים א עד ד), איפשרו את שיקום החומות.

מעניין להשוות את כל זה למאמץ ה'שטנה' הערבי נגד הצהרת בלפור בימי המנדט הבריטי, ממניעים דומים ולמרבה הצער עם הצלחות רבות, שהתבטאו ב'ספרים הלבנים', ובצווים נגד העלייה היהודית, ונגד ההתיישבות היהודית.

מאידך, חשוב להשוות בהשוואה ניגודית, למגילת אסתר, שם נשלחו האיגרות נגד היהודים שבגולה, והמן קיבל אישור לפעול כי היהודים מסוכנים לשלטון; רק מהפך דרמטי מכוחו של שבח מרדכי ב"ספר הזכרונות", הציל את יהודי הגולה - ומעניין, בעזרא לא נזכרים כלל יהודי שושן, והמגילה לא מזכירה כלל את המתרחש ביהודה ובירושלים.

_______________

[1] ירמיהו (ג, ו,יב) נשלח אליהם להשיבם לירושלים בימי יאשיהו; זה הצליח כעדות הסיפור בירמיהו (מ"א, ה) על 80 העולים לרגל "משכם, מִשִלוֹ ומִשֹמרון"; וראו (בדברי-הימים-ב לד, ו) על טיהור יאשיהו עד הגליל.
[2] גם לפי התיאור במלכים-ב יז, כד, וגם לפי כתובת סרגון, שהגלה משומרון 27290 איש, והביא אליה והושיב בתוכה אנשים מארצות שכבשו ידיו.
[3] ראו גם 'דעת מקרא'.

באדיבות אתר 929