אבא

נבואות הגאולה של ירמיהו נאמרות על רקע החורבן הממשמש ובא. לכן, ירמיהו איננו מנמק את הגאולה בכך שישראל יהיו זכאים אלא במסכנותם. ייתכן מאד שהם חייבים בדין, אך הם יזכו להיגאל בהיותם עם שרידי חרב הזקוקים למרגוע. תיאור הנגאלים איננו אלא תיאור הניצולים, שארית הפליטה הבאים ארצה בבכי ובתחנונים, ומטרת הגאולה היא להביאם לידי מרגוע. לכן, מודגשים בהמשך הרווחה והתענוגות שינתנו להם. עצם סיפוק צרכיהם היא המטרה. הכל מכוון לכך שנפשם תהיה כגן רווה, השבעה מכל טוב ושלא ידעו עוד צער ויגון.

אין כאן גאולה הבאה מתוך מעשים טובים או בעקבות תשובה, אלא רצון אלוקי לעזור לאותן נפשות עלובות שידעו כל כך הרבה צער וסבל ולהיטיב עימן. משמעות הדברים היא, שירמיהו מלמד אותנו שיש חשיבות דתית בעצם הענקת מרגוע לעם שרידי חרב. לא רק גאולה המלווה בתשובה ואהבת ה', אלא אף קיבוץ גלויות הסובלים והמסכנים והבאתם לארץ היא בעלת חשיבות דתית. הסיבה לכך הינה כפולה. ראשית, הקב"ה הינו רב חסד, חנון ורחום, והוא גומל חסד עם בריותיו.

אך יש גם סיבה נוספת והיא המודגשת על ידי הנביא:

"כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא" (ח)

הדאגה לשארית ישראל ולסבלם משקפת את גישת הקב"ה לעמו כהורה לילדיו. בן שסרח נשאר בן וההורה נשאר נאמן אליו בתור ילדו. הוא זוכר בחיבה את העבר היפה ומתרפק עליו, וכן מנסה להקל את סבלו ולהיטיב עמו בהווה. זכירת העבר, הגעגועים לאותם זמנים יפים, והתקווה שהם יכולים לחזור מבוטאים בפסוק המוכר:

"הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה''" (יט)

גם נבואת "קול ברמה נשמע" (יד-טז) משתלבת בהתייחסות זו: בכיה של רחל איננו רק מעורר זכות אבות אלא מדגיש את סבלם של ישראל בגלות, וכמה הוא קשה להורה. הגאולה המובטחת לרחל איננה רק בזכות אבות ואמהות אלא מפני שאותם הרגשות האמהיים המביאים את רחל לבכי ומדריכים אותה, מביאים גם את ה', אביהם של ישראל, לדאוג להם ולהשיבם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון