על שלושה פשעי... ועל ארבע לא אשיבנו

את נבואותיו פותח עמוס בנבואות אל הגויים. הוא מדבר על הפורענות שתבוא על הגויים שכני ישראל, כלומר שכני ממלכת שומרון: ארם, פלשתים, צור, אדום, בני עמון, מואב. בתוך שכני ישראל הוא כולל גם את יהודה. ואומר רד"ק:
 
"התנבא תחילה על הגויים שהם שכנים לארץ ישראל והרעו לישראל בהיותם בארצם והאל יתברך ינקם מהם ואחר כך התנבא על ישראל שהשחיתו מעשיהם ויגלו מארצם בעונש עונותם מלבד מה שלקו בארצם בחרב וברעב ובדבר..."
 
עמוס אינו הנביא היחידי הכולל בנבואותיו קבצי נבואות לגויים. כך למשל ישעיה כולל בפרקים י"ג-כ"ג נבואות לבבל, למואב, לדמשק, כלומר לארם, לארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש, למצרים ולצור. גם לירמיה הנביא קובץ נבואות לעמים, מפרק מ"ו עד לפרק נ"א: למצרים, לבבל, לפלישתים, צור וצידון, למואב ולבני עמון. יחזקאל מנבא אף הוא לעמים מפרק כ"ה עד פרק ל"ב: לבני עמון, למואב, לצור, למצרים. לצד אלה יש נבואות כלליות לגויים, ללא פניה אל עם מסוים, כמו למשל בישעיהו כ"ד.
הנביא עמוס משתמש בכל הנבואות בדפוס לשון זהה: על שלושה פשעי עם מסוים ועל ארבעה לא אשיבנו. גם לעונש דפוס לשון דומה בכל הנבואות: ושלחתי אש ב... ואכלה ארמנות... דרך זו של מספרים מדורגים, נמצאת במקרא במקומות אחדים:

למשל במשלי ל', יח-לא:

"שלשה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים...
תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת...
שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת..." 
 
ובמשלי ו', טז:
 
"שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו." 
 
יש הסבורים ששיטה זו של מספרים אינה מדקדקת לומר דווקא מספר מדויק, שלושה או ארבעה. הכוונה שפשע רבות, והפשע האחרון הכריע את הכף לחובה. שלושה וארבעה מצטרפים יחד לשבעה, מספר המסמל שחטאם כפול ומכופל. וכך מבאר רש"י:
 
...כבר נהגתי עמהם כמידותי לוותר להם על שלשה פשעים ואם יש יותר כל שכן, שיש בכלל המרובה המועט. ועל ארבעה לא אשיבנו - על פשע רביעי אין עלי עוד להשיבו
ריקם מלהשיב לו גמול וכל שכן שיש לו פשעים הרבה עתה את זה אפקוד עליהם וכו'.
 
לעומת זאת יש הסבורים שהכתוב מדייק במספרים ופירוש הדברים: על שלושה פשעים הייתי סולח לו אבל לאחר שחטא חטא רביעי, לא אשיבנו, לא אמחל לו. רבי אברהם אבן עזרא מבאר:
 
אמר אליהוא "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" והטעם (כלומר הפירוש) כי יזהירנו ואם לא ישמע יענישנו בפעם הרביעית, ויפת אמר על הדור הרביעי אם היו כל הדורות רשעים, והגאון אמר שלושה עוונות סלחתי לו וזאת הרביעית לא אסלח, והנה בדמשק ועזה וצור ואדום ובני עמון לעולם הרביעית שהרעו ליעקב, ובמואב שהרעו לעשו ושניהם בני יצחק על כן הזכירו פעמים בנבואתו...

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות תשובה, פרק ג' הלכה ה':

"בשעה ששוקלים עוונות אדם עם זכויותיו אין מחשבין עליו עוון שחטא בו תחילה, ולא שני, אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עוונותיו משלישי ואילך מרובין על זכויותיו - אותם שתי עוונות מצטרפים ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכויותיו כנגד עוונותיו אשר מעוון שלישי ואילך - מעבירין כל עוונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השניים. וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי, וכן עד סופן. במה דברים אמורים ביחיד, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". אבל הציבור תולים להם עוון ראשון שני ושלישי שנאמר: "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו", וכשמחשבין להן, על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך."
 
קשה למצוא עיקרון שיטתי בסדר הזכרת העמים על ידי עמוס והוא מדלג מעם לעם כרוח הנבואה השורה עליו. עמוס מדגיש שאנשי יהודה חטאו לה',
 
"על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו" (ב', ד)
 
ואילו הגויים חטאו זה לזה, במערכת שבין אדם לחברו.
 
"ולא זכרו ברית אחים... על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו..." (א', ט-יא)
 
על הגויים מנבא עמוס נבואות קצרות ועל ישראל הוא מאריך בתיאור החטאים ובתיאור הפורענות שתבוא עליהם. הפורענות שבאה על הגויים הנזכרים בנבואה הייתה מוחלטת
וסופית. העמים האלה אינם קיימים עוד. ישראל שב לארצו לאחר הפורענות. עם ישראל חי.