בית אל, הגלגל ובאר שבע

בנבואת התוכחה בפרק ה' מזכיר עמוס שלשה מקומות פולחן: "דרשוני וחיו. ואל תדרשו בית אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו, כי הגלגל גלה יגלה, ובית אל יהיה לאון" (ה).
 
המקומות האלה נזכרים כמקומות מקודשים מימי האבות, ומתקופת כניסת בני ישראל אל הארץ, בזמן יהושע. תחנתם הראשונה של בני ישראל בארץ כנען, לאחר הנדודים במדבר הייתה בגלגל: "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל, בקצה מזרח יריחו" (יהושע ד', יט). שם הקריבו את הפסח הראשון בכניסתם לארץ. גם בימי שמואל נזכר הגלגל כמקום מיוחד לכינוס העם ולזביחת קרבנות: "ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל, ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה', וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד" (שמואל א י"א, יד). בגלגל נשאר מחנה ישראל עד אשר סיימו לכבוש את הארץ ולחלקה לשבטים. שם שכן ארון ברית ה'.

בבאר שבע כרת אברהם ברית עם אבימלך וקרא שם בשם ה': "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כ"א, לג). בבאר שבע נגלה ה' ליצחק, ואף הוא קרא שם בשם ה': "ויעל משם באר שבע. וירא אליו ה' בלילה ההוא, ויאמר אנכי אלוהי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנכי, וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. ויבן שם מזבח, ויקרא בשם ה', ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר" (בראשית כ"ו, כד-כה).
 
יש הסבורים שעמוס אשר ניבא בממלכת ישראל הצפונית, אינו מתייחס לבאר שבע עיר האבות, הנמצאת בנחלת שבט יהודה, אלא לבאר שבע הגלילית - עיר שהמשיכה להתקיים גם בתקופת הבית השני ולאחריו והנזכרת אצל יוספוס פלביוס בחיי יוסף ובמלחמות היהודים. יש המזהים את המקום עם אבו א' שבע אשר מצפון לכפר חנניה, בגבול שבין הגליל העליון והתחתון. אך אין כל הכרח לקבל סברה זו. אין כל מניעה שעמוס ידבר על העיר אשר קדושתה נמשכת והולכת מימי האבות.

ממזרח לבית אל בנה אברהם מזבח וקרא בשם ה': "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה, בית אל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה' " (בראשית י"ב, ח). בצאת יעקב אבינו לחרן, לן בבית אל וחלם את חלום הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים... ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה." (בראשית כ"ח, טז-יט). הוא נודר נדר ומסיימו בהבטחה: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כ"ח, כב). כאשר שב יעקב ארצה הוא מצטווה: "קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך" (בראשית ל"ה, א). יעקב וכל משפחתו מסירים את אלוהי הנכר אשר בתוכם ובאים לבית אל. "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו" (בראשית ל"ה, ז).

לאור אלה אנו יכולים להבין מדוע בחר ירבעם בן נבט להקים מזבח בבית אל דווקא. ייתכן ובתחילה היו המזבחות מיועדים לעבודת ה', כבמות, וברבות הימים הפכו במות לעבודה זרה.

אנשים האמינו שמכיוון שהמקום מקודש ומקריבים בו קרבנות, לא ייתכן שיחרב. הנביא פונה אל העם בקריאה: דרשו את ה' ואל תדרשו אל המקומות המקודשים. המקומות עלולים להעלם: "כי הגלגל גלה יגלה, ובית אל יהיה לאוון". (עמוס ה', ה). ביטחון זה של אנשי ישראל בבית אל נזכר גם בירמיה מ"ח: "ובוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל, מבית אל מבטחם" (ירמיהו מ"ח, יג).
 
על הפסוק בויקרא: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" (ויקרא י"ט, ל) נדרש בתורת כהנים: "יכול יהא ירא מן המקדש וכו' לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש."
 
כך אפשר להבין את דבריו של עמוס: "כי כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני וחיו. ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבואו ובאר שבע לא תעבורו. כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון. דרשו את ה' וחיו, פן יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין מכבה, לבית אל."