"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ה, כא)

יש שתי הדרגות במתנדבים, 

האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו,

ולזה יקרא "נדבה רוחו", לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו,

מקומו של הציווי על מחצית השקל בא ללמדנו שכפי שישנה הקפדה רבה על התקרבות ושיתוף לא נכון במקדש, כך ישנה הקפדה על חוסר ההשתתפות בו כלל.

"וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"  (ויקרא א', יז)

ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ג סימן ה

אמר ר' יוחנן: ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו. ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות ל"ג, יא)

כי נהגו לקרותו כן לכבוד,

כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו

ויקראו לו בינון, כלומר הנבון,

כי אין נבון וחכם כמוהו,

או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד.

מה משמעותה של נתינת הדם על תנוך האוזן בהקדשת הכהנים וכן בתהליך טהרתו של המצורע? ומה בינה לבין רציעת אזנו של העבד העברי?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו"
(שמות ל"ב, ט-יא)

הניחה לי - עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם, והוא אומר "הניחה לי",

אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו,

שאם יתפלל עליהם לא יכלם.

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', לד-לה)

נראה מזה שכבוד ה' אינו הענן, אלא שהאש והאור.

דהיינו, כבוד ה' היה נראה מתוך הענן, כי זולת הענן לא היה אפשרי להסתכל בו כי באור השמש לא יוכל האדם להסתכל קל וחומר באור זוהר שכינתו יתברך.

על כן היה האור הקדוש ההוא תמיד נראה מתוך הענן,

"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו" (שמות ל"ט, לג)

שלא היו יכולין להקימו,

ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו,

שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: איך אפשר הקמתו על ידי אדם?

אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו,

"... וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות ל"ט, א)

תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד א

בגדי כהונה, היוצא בהן למדינה - אסור, ובמקדש, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה - מותר...

יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם,

And Isaac went out walking in the field toward evening and he raised his eyes and saw: Behold! There were camels approaching.

Raising her eyes, Rebekah saw Isaac. She alighted from the camel

and said to the servant, “Who is that man walking in the field toward us?” And the servant said, “That is my master.” So she took her veil and covered herself.

                                Genesis 24:63-64