"אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת" (מלכים א י"ג, לג)

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א

"אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה",

מאי [=מהי] "אחר"?

אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו,

ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן.

אמר לו: מי בראש?

[אמר לו:] בן ישי בראש

חשבתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. רחבעם לא השכיל להבין את המסר הזה. ומה לגבי עובדי הציבור שלנו?

עושרו המופלג של שלמה מתואר בפרקנו בין היתר בכך שבביתו הכל היה עשוי מזהב טהור, ללא שום נגיעות של כסף, מפני שהכסף לא נחשב למאומה בימיו. מאידך בהמשך מתואר שהכסף היה בירושלים כמו אבנים שכביכול יש להן ערך מסוים. מה פשר הסתירה? וכיצד קשורה בת פרעה לכל העניין?

מהי 'תרשיש'? שם של עיר, נמל, דגם של אוניה או אולי אבן יקרה? ספינת סוחר גדולה שנמצאה באזור תורכיה, המתוארכת ל-1200 לפני הספירה, והממצאים שהתגלו עליה מסייעים לנו לתת תשובה.

בתמורה לעצים ולזהב, נתן שלמה למלך צור את "ארץ כבול" ובנוסף כמויות גדולות של חיטה ושמן. מְצָד מבוצר שנחשף בחפירות באזור הגליל והממצאים המעניינים שנמצאו בתוכו מאפשרים לנו לתת נקודת ציון משוערת.

הקב"ה מבשר לשלמה ששמע את תפילתו ומבטיח: "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (ג). בהקשר הזה ננסה להבין איך נכון להכווין את עצמנו לתפילה ומה מיקומם של העינים והלב בתפילה – כלפי מעלה או כלפי מטה?

שלמה מקהיל את העם ונושא באוזניהם תפילה ארוכה הכוללת ברכה ותחינה ומזכיר במהלכה גם את דוד אביו, משורר ומתפלל תהילים. נראה שבכך מבטא שלמה את תפיסתו ביחס לבית המקדש כמרכז התפילה היהודי והאנושי.

בניין בית המקדש מביא לידי ביטוי שיא של תקופה שיש בה שלום, משפט, עושר, חכמה וישיבה איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הוא יוכל להיבנות רק כשתהיה מנוחה מן האויבים, ולזה אנחנו מתפללים ושואפים.

שלמה מסיים לבנות את בית המקדש, עם ישראל בשיא תפארתו, יושב בארצו ויש לו מלך - למה הוא מתרפק על העבר? מסתבר ששלמה רוצה להזכיר לעם שעל אף המקדש הכללי העיקר היא כוונת הלב האישית, שהמקדש יהיה בתוך הלב פנימה, כמו שהיה אצל האבות.

"וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ׃ וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן... וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים... וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה.. ובֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם חָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה: כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה...." (מלכים א ז', א-ט)