נח, איוב ודניאל יכלו להציל את נפשם, אך לא את הסובבים אותם. העם אמור ללמוד מכך שאי אפשר לסמוך על צדיקים יחידים שיצילו את העם, אלא עליהם להתאמץ ולתקן את מעשיהם.

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (ו). מילים אלו היוו השראה לשירה של נעמי שמר.

כשהחורבן גדול כל כך בהיקפו ובמימדיו עד שהופך בלתי נתפס, לא נותר אלא לגייס את כוחות הנפש ולנסות להאמין. או לטייח.

בפרק י"ג מוכיח יחזקאל את נביאי השקר, ובכללם נביאות השקר, אשר ניבאו כדי להרוויח כסף, על מנת שילדיהן ישרדו. כעונש על כך, הנביא טוען שדווקא ילדיהן לא ישרדו.

"וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (י"ז, כד)

ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנז: 

"וידעו כל עצי השדה" - אלו הבריות, כמה דאת אמר: "כי האדם עץ השדה". 

"כי אני ה' השפלתי עץ גבוה" - זה קרח,

"הגבהתי עץ שפל" - זה אהרן, שנאמר: "והנה פרח מטה אהרן".

לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם (יחזקאל י"ד, ה)

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א 

מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר (תה' ס"ו): "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'",

ואלא מה אני מקים (ירמ' ו'): "הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם"?

מחשבה שעושה פרי - הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה,

מחשבה שאין בה פרי - אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

נבואת יחזקאל מתארת את כלי המקדש כמרכבה חיה המונהגת בידי מלאכי מרום, מעין 'פמליה' מלכותית מסביב לכבוד שכינת ה' במקדש. בחזונו המרכבה נוסעת מן המקדש לכיוון בבל ובכך נראה כי נבואתו של ירמיהו שנאמרה שנה קודם לכן - "בבלה יובאו ושמה יהיו" - עומדת להתגשם בפועל.

"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל י"א, יט)

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כב

אמר רבי לוי: ששה דברים עתיד הקב"ה לחדש לעתיד לבא ואלו הן: שמים וארץ, ולב, ורוח, ושמו של משיח, ושמה של ירושלם.

שמים וארץ מניין? "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה ס"ה, יז).

גם עבור אלה שידעו כי יחזקאל הוא נביא אמת ובאים אליו על מנת לשמוע את נבואותיו לא תינתן נבואת האמת אותה הם מבקשים, וזאת בשל מעשיהם

"כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ" (יחזקאל י"ג, ד)

אמר שנביאיך ישראל דומים כשעלים בחרבות,

שהשועל טוב לו הפרצה מן הגדר,

א) שדרך הפרצה יכנס אל הכרם להשחיתו,

ב) שדרך הפרצה יברח, שאם יבא אדם כנגדו בפרצה זו יברח בפרצה שכנגדה בערמתו,

וכן היו נביאי השקר שדרך הפרצות אשר היו בעם נכנסו אליהם וקבלו דבריהם אשר החניפו להם שדרכם טובה,

ודרך הפרצות ברחו, בעת נתפשו בדבריהם ושקרותם תלו הדבר בפרצות העם: