לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

פרק י"ח עורך דיון מפורש על אחריות האדם הפרטי למעשיו. הטענה השגורה בפי בני הדור הייתה שאם החורבן מנוי וגמור, אז למעשיהם הפרטיים אין השלכות. הנביא טוען שאמנם החורבן קרוב, אך למרות זאת כל אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו.

נבוכדנאצר רחוק מלהיות צדיק. אך בגידה בו ובשבועה אליו אינה באה בחשבון מבחינת הנביא

הרב מדן מתאר את המציאות של אימוץ ילדות בתקופת התנך, ולאור זאת את המשל והנמשל בפרקנו

יש עצים שניתן לכרות אותם ולהשתמש בגזע שלהם. אך לגזע הגפן הכרות אין שימוש. מה ניתן ללמוד מהגפן על תושבי ירושלים?

בסדום הרשעה נקבע העיקרון: עיר אינה אוסף מקרי של אנשים, אלא קהילה אחת, ובכוח צדיקיה להציל את העיר מן הפורענות. בנבואת יחזקאל הופר עקרון זה.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:  (יחזקאל ט"ו, ו)

עתה באר את הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה,

כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'),

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

המרד בבבל הוא בגידה, וגם התנגדות לרצון ה'. לכן הנביאים מתנגדים למרד, ולא מסיבה מדינית.

לאחר החורבן, רק מעט מהנותרים בירושלים הגיעו לבבל. רובם מתו ברעב ובמחלות בזמן המצור, במלחמה ובדרך הייסורים הקשה לבבל.