בספר זכריה הטרגדיה של חורבן בית ראשון עדיין מורגשת באוויר. כתגובה, קורא זכריה לעם לשוב אל ה' ואומר כי רק כך ה' ישוב אליהם. הנביא דורש מאנשי שיבת ציון להתאמץ על מנת שתשרה שכינה במקדש שעתיד להבנות, ומעודד את העם שלא ילכו בדרכי אבותם, אלא ילכו בדרך שהתוו הנביאים ובכך יעשו את רצון ה'. עוד נראה כי זכריה רומז בדבריו לכך שהנבואה עומדת להיפסק, וכי הוא הנביא האחרון.

מה צריך להיות היחס בין המנהיג המדיני למנהיג הרוחני? ומהי המטרה של שני המנהיגים האלה בתקופת הבית השני?

"וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג', א) 

האם השטן הוא דמות אנושית כעין האויבים המציקים לישראל? או שאולי הוא יצור עליון, קטגור בבית דין של מעלה? אם נתבונן במפרשים נראה כי קיימות דעות שונות.

רד"ק:

השטן משל לסנבלט וחבריו שהיו שוטנים אותם ומשביתים ממלאכתם. 

מלבי"ם:

איזו גאולה תהיה - גאולה של "אבן", הנותנת מחסה ל"אודים מוצלים מאש" או גאולה של "עיניים" - התגשמות של מהלכים חיוביים משמעותיים? תלוי בכם.

הגמרא מספרת את הסיפור המשמש כרקע למראה שרואה זכריה: יהושע הכהן הגדול הושלך לכבשן האש, וכמעט ונשרף בו.

המשכן הוא היריעה המפוארת, העשויה "שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני" (א). מעליה יריעות שמגנות עליה ומתחתיה קרשים שמשמשים לה מעמד. אך היא עצמה המשכן. כל הכיסויים מביעים רעיון עמוק: הקדושה העליונה מוסתרת. אך ההסתר לא נועד למנוע את הגישה אל הקודש, אלא קובע את היחס אל הקודש.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

הנבואה המתינה עד לסיום עונת הזית והשמן, בסוף החודש התשיעי. רק אז התבררה במלוא חריפותה עצמת הבצורת

בהושענא רבה, בתחילת התקופה בה מבקשים על הגשמים, פונה חגי אל העם ומעודד אותם להמשיך את בניית המקדש, שתביא איתה שפע גדול. בהמשך, בכ"ד כסלו, קורא חגי למנהיגים ליזום מהפכה פוליטית לא רק בתוך העם אלא גם כלפי העמים הסובבים אותם, ובכך להביא לקידוש שם השם בעולם.

מדוע זה לא התפנו שבי ציון לבנות מחדש את הבית, ומה נדרש לעשות כדי לעורר אותם