"אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת, 
וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ" (טו-טז)

בפרק זה עם ישראל משול לגפן, וה' הוא החקלאי הנוטע אותה ומטפל בה.

היחסים בין ה' לישראל משולים במקומות רבים בתנ"ך לחקלאי המגדל גפן.

להרחבה בנושא זה לחצו כאן

"אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד, שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ" (תהילים ע"ד, ח)

"אמרו בלבם נינם יחד...".

הנה ישראל אין כחם אלא בפיהם כי "הקול קול יעקב" (בראשית כ"ז, כב),

ומה גם בהתאחדם בבתי כנסיות כנודע, כי אין קול יעקב מועיל לנַצֵחַ אם לא על ידי אחדות.

לכן מפחד פן בקולם יוכלו נגדם אמרו בלבם: נינם ונכלם מהיות יחד, לכן מה עשו?

נוהגים לקרוא את מזמור ע"ט בימי הזיכרון, מפני שהוא מתאר את החורבן, זועק על מוראותיו, ומבקש נקמה בגויים על פגיעתם בישראל.

שלושה פסוקים מתוך מזמור זה הולחנו על ידי ר' זוסיא פורטוגל מסקולן:

"... יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ, 
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה, 
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי" (י-יב)

"לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ" (תהילים ע"ד, טז)

במזמור שלפנינו מתמודד אסף עם שאלת הגמול בעולם - מדוע נראה כי הרשעים מקבלים שכר בעולם הזה ואילו הצדיקים פעמים רבות סובלים ומתייסרים? המהר"ל, בספרו 'תפארת ישראל', עונה על שאלה זו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

מהי התמונה אשר עמדה לנגד עיניו של מחבר המזמור בתארו את שיבת הגולים לארץ "כאפיקים בנגב" (ד)? ומדוע בחר דווקא בדימוי זה?

"רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי" (א-ב). פעמיים חוזר הפסוק על המילים "רבת צררוני" ויש בכך רמז לשני אופני שיעבוד של ישראל בגלותם.

"כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר" (תהילים קכ"ז, ד-ה)

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כג ד"ה הוא היה 

"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (תהילים קכ"ד, ז)

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ 

"נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים" -